אחריות משפטית

סיכום שיעור 9

ענת דוינו

ענת דוינו

פרטי הסיכום

קורס: אחריות משפטית

מספר השיעור: 9

סיכום השיעור

סיכום שיעור אחריות משפטית
16/02/2021
ענת דוינו 032275612
המשפט המנהלי
בית המשפט רוצה לבדוק שאתה עובד לפי הסמכה
באמצעותו בית המשפט מבקר ופותח עין – פיקוח על הרשות המבצעת.
המשפט המנהלי הוא רכיב אחד מתוך המשפט הציבורי, בשונה מהמשפט הפרטי
המשפט המנהלי עוסק בסמכותן של הרשויות המנהליות, במסגרת ההליך המנהלי החל בעבודתן ובהפעלת שיקול הדעת המנהלי ולבסוף, בהחלטות ובמעשים המתבצעים על ידן.
המשפט המנהלי עוסק באופן פעולתה של הרשות המבצעת. על כן, המשפט המנהלי מבטא גם עקרונות דמוקרטיים (כמו הבטחת הגינות, שוויון ואי אפליה, אלמנט הסבירות בהחלטה המנהלית)
המשפט המנהלי בא להגן על אינטרסים של יחידים ושל קבוצות חברתיות שונות
למשפט המנהלי יש ביקורת שיפוטית על החלטות של הרשות המבצעת.
ביקורת זו נעשית במסגרת עתירות לבג”ץ כנגד מעשה או מחדל של רשות מרשויות המדינה
הרשויות המנהליות הן גופים שהוקמו מכוח חוק ונמנים עם הרשות המבצעת – הממשלה ומשרדיה, השלטון המקומי, גופים ציבוריים שהוקמו מכוח חוק, רשות השידור, חברות ועמותות פרטיות וכו’.
המשפט המנהלי חל על פעולותיהן של הרשויות המנהליות כאשר הן נעשות מתוקף היותן רשויות שלטון בעת של פעולותיהן בעלות גוון של פיקוח ורישוי בעירייה למשל.
המשפט המנהלי, משתרע על מישורים שונים ובהם המישור המאפשר את סמכותם,
המשפט המנהלי עוסק בעיקרו בביקורת שיפוטית על פעולות המנהל בעוד שהמשפט החוקתי עוסק בביקורת שיפוטית על חוקים של הכנסת, תוך שימת דגש מיוחד על זכויות אדם במדינה
המשפט המנהלי מסדיר ומבקר את נקודות המפגש בין השלטון לבין האזרח בעת שזה מבקש את הסיוע והשרות מהגוף הציבורי
הרשות המנהלית רשאית לפעול רק כאשר היא מוסמכת לכך. הסמכות לבצע פעולה כללית או פרטנית, ניתנת לרשות מפורשות או מכללא רק על-פי חוק
הסמכות מאופיינת בעצמאות שיקול הדעת של הרשות לפעול
הרשות המנהלית איננה רשאית לבצע פעולות בלא סמכות חוקית, היא איננה ראשית לבצע פעולות תוך חריגה מסמכות חוקית ואם הפעולות בכל זאת יתקיימו הן תחשבנה לבטלות מעיקרן (לא להשתהות). חובה להגשים את עקרון שלטון החוק מן ההיבט המהותי.
גם הרשות לא יכולה לפגוע בזכויות יסוד של אדם (לדג’ מצלמה לא בשטח ציבורי, מכרז מוטעה, מניעת חופש הביטוי).
פיקוח על תקציבים : עקרון חוקיות המנהל מבטיח כי הרשות המנהלית תבצע פעילויות של גביית כספים מהאזרח כמו גם הוצאת כספים לטובת הציבור באופן אחראי ומוסדר, ורק בהתאם לסמכויותיה המוגדרות בחוק ולתפקידיה הידועים רק מכוח הרשאה חוקית בלבד (למשל חוק יסודות התקציב).
עקרון חוקיות המנהל מתייחס להגנה שהוא נותן ב 2 רמות: סמכות מוסדית (הרשות אינה מוסמכת לבצע את הפעולה) סמכות פרסונאלית (הגורם המבצע בתוך הרשות המנהלית, כבעל תפקיד, אינו מוסמך לבצע את הפעולה), עקרון זה מבטיח כי נטל ההוכחה שפעולה נעשתה בסמכות יהא על הרשות המנהלית.
ההסמכה איננה רק של חוק אלא גם חקיקת משנה
דרישת ההסמכה החוקית:
1. הרשות המנהלית יכולה לפעול מכוח הסמכה שניתנה לה בחקיקה ראשית, ולחלופין, מכוח הסמכה שניתנה לה בחקיקת משנה (תקנה), במידה והתקנה מנוגדת לחקיקה ראשית, התקנה תבוטל.
2. ככל שפועלת הרשות פוגעת בזכות מוגנת חזקה יותר, כך תידרש הרשות להראות כי ההסמכה שניתנה לה לפעולה זו היא מובהקת יותר. לפיכך, כאשר הרשות פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות למשל, ידרוש בית המשפט רף גבוה של הסמכה חוקית – הסמכה ברורה מפורשת וספציפית ולא יסתפק בהרשאה כללית. בג”ץ, הוא בודק טוב טוב מה מהות הפגיעה, במידה ויש פגיעה בחוק יסוד זכויות האדם, הרשות המבצעת תצטרך להוכיח בצורה יסודית שהוא מוסמך לבצע את הפעולה הפוגענית.
ישנם כמה חריגים לעיקרון חוקיות המנהל:
1. הפעלת שיקול דעת. בית המשפט עשוי בנסיבות מסוימות לקבוע כי הרשות המנהלית פעלה מתוקף סמכותה גם בלא הסמכה בחוק. על עוד פעילות זו מהווה חלק מהפעלת שיקול דעת לגיטימי הנדרש לצורך מילוי תפקידה הספציפי. חריג זה נכון במיוחד במקרים בהם:
א. פעולת הרשות מגנה על זכויות אדם או על תקנת הציבור
ב. ניתן (לדעת ביה”ש) להקיש מהסמכתה של הרשות לעסוק בסוגיה אחת לגבי סמכותה לעסוק בסוגיה דומה.
ג. כאשר פעולת הרשות עולה בקנה אחד עם מציאות חיים משתנה ומתפתחת (החקיקה איטית)
הטענה של הפוליטיקאיים – לבית המשפט יש יותר מידי כוח! מי מבקר את בתי המשפט? התערבות מוגזמת של בתי המשפט בהחלטות של הרשות המבצעת.
2. הסמכות השיורית פררוגטיבית –סעיף 11 לחוק היסוד
3. מתן סעד מן הצדק
4. דוקטרינת הבטלות היחסית
עקרון סמכויות העזר – חקיקה, מעצם טיבה, היא כללית ואינה יכולה להקיף את כלל הפעולות שמבצעת הרשות המנהלית, ודאי לא פעולות
השתק הרשות – ייתכנו מצבים בהם הרשות המנהלית פעולת לטובת האזרח, בניגוד לעקרון חוקיות המנהל, ולאחר מכן מבקשת לבטל את פעולתה המיטיבה מכוח עקרון זה. הרשות מנועה מלטעון נגד פעולות שביצעה מיוזמתה ושהובילו להסתמכותו עליהן. אף אם נעשו בלא סמכות.
ככלל, בית המשפט נוטה שלא לקבל טענות השתק. אלא להחיל את עקרון חוקיות המנהל.
האצלת סמכויות:
הרשות המנהלית יכולה לאצול את סמכויותיה על גורם אחר בתוך/מחוץ לארגון, רק בתנאי שהחוק מאפשר לה לבצע האצלה.
אבל גם כאן יש חריגים, בהם אפשר לבצע האצלה.
יש למשל הרבה דברים שהחוק מאציל על השר, והשר מאציל על גורמים אחרים את הסמכות.
בכל עת, הרשות המנהלית יכולה לבטל את ההאצלה.
גם הממשלה עושה האצלה לשר, והשר מאציל לגורמים אחרים, אפשר שיעביר גם את הסמכות או חלק מהסמכויות גם לעובד הציבור. צריכה להיות הסמכה.

עילת הסבירות: בעיקרון, המהות: כל עוד לא נפלו שיקולים זרים. ואז ביהמ”ש יטה לפסול.
מה זה סבירות? לא סביר – כשנשען על שיקולים זרים, אפליה וכד’. אבל לפעמים פשוט ביהמ”ש קובע שלדעתו באופן מהותי ההחלטה לא סבירה.
במשך השנים הסבירות במשפט הישראלי התרחב מאוד, מאז הנשיא ברק במיוחד. פוסלים המון החלטות של הרשות בשל אי סבירות. זה גורם לכך שהרשות השופטת נכנסת לשטח של הרשות המבצעת, ויש היום ביקורת על זה.
פס”ד דפי זהב של הנשיא ברק הפך למוכר, כשהשתמש ב”מתחם הסבירות” שאומר שהשופט יכול לקבוע אם סביר.

אפליה (העדפה) מתקנת: החוק צריך להיות ללא אפליה, אבל בפועל קורה שלעיתים נוצרה אפליה. ולכן מבצעים העדפה מתקנת.

 

 

 

 

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X