אחריות משפטית

סיכום שיעור 10

Shauli

Shauli

פרטי הסיכום

קורס: אחריות משפטית

מספר השיעור: 10

סיכום השיעור

זכויות עובדי ציבור בתביעות אזרחיות כנגדם

 

תביעה אזרחית מטעמו של נפגע בדיני נזיקין
נפגעי עבירה זכאים לתבוע פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהעבירה ממנה נפגעו!!
את הפיצוי ניתן לתבוע בתביעה אזרחית שאינה מותנית בהליך הפלילי, כאשר הנתבע הוא הפוגע שגרם לנזק באופן ישיר. לעתים קיימים “גורמים אחראים” נוספים שהתרשלו ואפשרו את קרות העבירה (למשל מעסיק שאפשר ברשלנותו את קרות הפגיעה(. חשוב להבחין בין תביעה אזרחית  נזיקית רגילה לבין תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים.

אוכלוסיית יעד ותנאים מקדימים

  • הזכות לתבוע עומדת לרשות נפגע העבירה כנגד מי שפגע בו.
  • במקרה שהעבירה הובילה למותו של אדם, עומדת למשפחת המנוח הזכות לתבוע את הנזק בשם עיזבון המנוח, ובשם מי שנגרם לו נזק כתוצאה מהמעשה ומאובדן המנוח.
  • במקרים מסוימים גם קרובי משפחתו של הנפגע יכולים לתבוע ולקבל אפילו פיצוי כספי בגין נכות נפשית שנותרה להם כתוצאה מהעבירה.
  • התביעה האזרחית אינה מחייבת התקיימות הליך פלילי כנגד הפוגע, ויכולה להיות מוגשת גם כאשר לא התקיים הליך פלילי כנגד הפוגע או גם במקרים בהם ההליך הפלילי הסתיים בזיכוי הנאשם

למי ואיך פונים??

  • התביעה האזרחית מוגשת ככל תביעת נזיקין לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי לפי הסכום המשוער של התביעה.
  • מומלץ להגיש יחד עם כתב התביעה בקשה לצו עיקול זמני על נכסי הנתבע, זאת כשיש חשש שעד לסיום ההליך המשפטי הנתבע יבריח את נכסיו על מנת להתחמק מתשלום הפיצויים שייפסק בסופו שך פסק הדין
  • בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי ובמקרה שטוענים לנכות שנגרמה כתוצאה מהפגיעה, יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית

שלבי ההליך

  • לאחר הגשת כתב התביעה לבית המשפט על הנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום. אם לא יעשה זאת זכאי התובע לבקש מבית המשפט שיתן פסק דין בהיעדר הגנה.

באם נפסק פיצוי בהליך האזרחי והנתבע לא עמד בהוראות פסק הדין, ניתן לפנות להוצאה לפועל לשם גביית החוב. לפירוט הליך גביית פיצוי שנפסק בהליך אזרח.

סוגי הנזק שעליו תובעים מהליך נזיקי/אזרחי

  • כאב וסבל- עוגמת הנפש והייסורים שנגרמו לקורבנות כתוצאה מהעבירה, אובדן מהנאות החיים. ככל שהפגיעה יותר קשה וככל שנסיבות העבירה חמורות יותר כן יהא הפיצוי ברכיב זה גבוה יותר.
  • הוצאות רפואיות- פיצוי בגין הוצאות על טיפולים רפואיים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפול תרופתי וטיפולים אחרים לרבות הנסיעות לטיפולים להם נזקק קורבן העבירה, לעבר- הוצאות שהוציא הנפגע בפועל בעבר בגין טיפולים שקיבל, יש להוכיח ההוצאה הכספית בקבלות, ולעתיד- טיפולים להם יזדקק בעתיד, בד”כ עפ”י קביעת מומחה רפואי על הצורך בהמשך טיפולים..
  • הפסדי שכר ופגיעה בכושר העבודה: פיצוי בגין הפסד שכר שנגרם לקורבן (או להוריו – כאשר נפגע העבירה הינו קטין), בשל היעדרות מהעבודה כתוצאה מהפגיעה. פיצוי לנפגע העבירה אשר נותרה לו נכות נפשית ו/או אחרת בגינה נפגע כושר העבודה שלו: הפיצוי מחושב על פי מספר קריטריונים ובהם גובה הנכות, תפקודיות הנכות (עד כמה משפיעה על תפקודו וכושר עבודתו), גיל הנפגע עד הגיעו לגיל פרישה (כלומר, כמה שנות עבודה נפגעו) .
  • עזרה וסיעוד- פיצוי בגין הוצאות שהוצאו לצורך טיפול בנפגע העבירה בהתאם למהות הפגיעה והצורך בעזרה אישית, סיוע וליווי, לעבר ולעתיד.
  • פיצויים עונשיים- קביעת פיצויים עונשיים מטרתה להעניש את המזיק ולהרתיע מזיקים פוטנציאליים. הסכום שנפסק ברכיב זה אינו משקף את הנזק שנגרם לנפגע העבירה, אלא תלוי בחומרת התנהגותו של מבצע העבירה ומטרתו להעביר מסר שהחברה אינה מקבלת את התנהגותו של מבצע העבירה.
  • פיצויים מוגברים- גם סוג זה של פיצויים, בדומה לפיצויים העונשיים, אינו משקף את הנזק שנגרם. מטרתם לפצות את הנפגע על נזק לא ממוני שנגרם לו, למשל פגיעה ברגשותיו או פגיעה בשמו הטוב. גובה הפיצוי ייקבע על-פי מספר קריטריונים: הנסיבות שבהן בוצעה העבירה, חומרת העבירה, כוונתו הזדונית של מבצע העבירה וכן גובה הנזק שנגרם לנפגע.

במקרה של הריגה, ניתן לתבוע בנוסף את הנזקים הבאים:

  • -הוצאות קבורה, אבלות ומצבה
  • -קיצור תוחלת חיים של המנוח- המדובר בנזק לא ממוני אשר הסכום שנקבע הינו פיצוי בגין נטילת החיים, בשל כך נבצר מהמנוח להנות מתוחלת החיים שהייתה צפויה לו (פסק דין אטינגר).
  • -שנים אבודות השנים האבודות אלו הן אותן השנים שבהן נתקצרה תוחלת חיי העבודה של המנוח, כלומר אותן השנים שבהן נגרם הפסד השתכרות עקב הפגיעה. הנזק מחושב למשך תקופת העבודה, החל מגיל 21 במקרה של קטין או ממועד הארוע במקרה של בגיר, ועד לגיל הפרישה. בתקופת עבודה זו, מנעה העוולה הנזיקית מהנפגע את היכולת לעבוד ולהשתכר. עזבון המנוח זכאי לפיצוי בגין הפסד זה

סעיף 7א’ לפקודת הנזיקין, שעניינו “חסינות עובד הציבור”, קובע:

“(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור…”

סעיף 7ג’ לפקודת הנזיקין, הדן ב”תובענה נגד עובד רשות ציבורית”, קובע:

“(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.

ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר.”

על הרציונל מאחורי הסדר זה ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק:

1-מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמד המיוחד של עובדי הציבור מאחר שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות

2-עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר העלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית

3-מבחינת כושר הפיצוי המדינה או הרשות הציבורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק, והתביעה האישית נגד עובד הציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע…

עם זאת לא ניתן להתספק רק בדאגה ובהקניית חסינות לעובדי הציבור ויש להשלים את ההסדר משני היבטים: הראשון, דאגה לכך שהנפגע מפעולת עובד הציבור יזכה לפיצוי, והשני, מניעת אדישות של עובד הציבור לדרך פעולתו, לאחר שהוסר החשש מפני תביעה אישית בנזיקין”

7ב. תובענה נגד עובד המדינה!!!

הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך כנתבעת
ביקשה המדינה, בהודעתה  כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.
על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי התובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א; קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה הישירה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)(המדינה לא תצורף כנתבעת במקומו או יחד עימו).
לא מסרה המדינה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי עובד המדינה לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א. קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ויחולו הוראות סעיף קטן (ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד המדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה כנגד המדינה.

 

המסגרת הנורמטיבית – ההבדלים בין רשות ציבורית למדינה

אחריות עובדי ציבור מוסדרת בתיקון 10 תשס”ה-2005 לפקודת הנזיקין  במסגרתו, שינה המחוקק באופן מהותי את האחריות והחסינות של עובדי ציבור. סעיף 7א (א) קובע:

“לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון לאפשרות גרימתו במעשה כאמור”.

המחוקק יצר אבחנה בין עובד מדינה, עליו חל סעיף 7ב. לבין עובד של רשות ציבורית עליו חל סעיף 7ג. לפקודה.

בהתייחס לעובד מדינה קובע סעיף 7ב.:

  • “הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
  • ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה- תידחה התובענה נגדו… “.
  • מסעיף 7ב (א) למדים אנו שכאשר מוגשת תובענה כנגד עובד מדינה, המדינה רשאית לטעון לקיומה של חסינות העובד, באמצעות הגשת “הודעה” בו היא “מודיעה” לבית המשפט על קיומה של חסינות לעובד וכי תידחה התובענה כנגד העובד. עם הגשת “הודעה” זו, אין לבית המשפט שיקול דעת ועל בית המשפט לדחות התביעה כנגד העובד, ורואים את התביעה כתביעה שהוגשה כנגד המדינה מכח אחריותה למעשי העובד.
  • יחד עם זאת, רשאי התובע, עם מתן הודעת המדינה בדבר החסינות, לבקש לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות, ואז יידרש בית המשפט לבחינה האם מתקיימים תנאי החסינות.

כאשר מדובר בעובד רשות ציבורית שאינו עובד מדינה חל עליו סעיף 7ג. לפקודה הקובע:

  • “(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה;
  • הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א”.
  • (ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית….; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו- תידחה התביעה נגד הרשות הציבורית.
  • כאשר מדובר בעובד רשות ציבורית המחוקק לא ראה לנכון ליצור מנגנון בו הרשות “מודיעה” על קיומה של חסינות אלא נקבע שהעובד או הרשות רשאים לפנות לבית המשפט ו”לבקש” שיכריע האם מתקיימים תנאי החסינות אם לאו.

 

מה המסגרת הנורמטיבית המצדיקה את אחריות המדינה?
הסמכות לייצוג עובד ציבור מעוגנת בהוראת סעיף 2( לפקודת סדרי הדין ) שלפיה היועץ המשפטי לממשלה רשאי לייצג עובדי ציבור הנתבעים אישית מכוח תפקידם.
התכלית העומדת ביסוד הסמכות לייצוג עובד ציבור עניינה בכך שעובד ציבור, אף שהוא נתבע אישית, התביעה נגדו היא פועל יוצא מפעולתו כעובד ציבור. לפיכך, כאשר התביעה היא תולדה של פעילותו של הנתבע בתפקידו כעובד ציבור, או קשורה לתפקידו כעובד ציבור, יש הצדקה עקרונית לייצוגו על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו.
מעבר לכך:, למדינה יש עניין בתביעה נגד עובדיה, כמי שנושאת באחריות למעשי העובדים שנעשו במסגרת מילוי תפקידם, לרבות אחריות שילוחית עת מדובר בתביעות נזיקין, ולעתים אף אחריות ישירה.

  • המדינה מבצעת את פעולותיה באמצעות עובדיה וביצוע הפעולות חושף את העובדים, לא פעם, לתביעות אזרחיות,
  • זאת בין היתר משום שהפעלת סמכויות על ידי עובדי המדינה לשם הגשמת אינטרסים ציבוריים, במקרים רבים פוגעת, מטבע הדברים, על הפרט או הציבור.

בזמן  שתפקיד עובד המדינה כרוך בהפעלת סמכויות שלטוניות. על אף הסיכון להיתבע, הכרוך במילוי תפקידם, עובדי המדינה אינם נדרשים ואינם מצופים לבטח עצמם בביטוח אחריות מקצועית, משום שככלל, הפרקליטות מייצגת את עובדי המדינה שעה שהם נתבעים לדין בנוגע למעשה שעשו כעובדי המדינה, והמדינה נושאת בעלויות ההליך ובתשלום לתובע ככל שהושת.
התנערות המדינה ממעשיהם של עובדי המדינה שנעשו במילוי תפקידם כעובדי המדינה, בדרך שבו ייחשפו לתביעה אישית שאינה מגובה בייצוג הפרקליטות ובכיסוי חבות העובד, עלולה להביא להרתעת יתר של עובדי המדינה, ולריפוי ידיהם ממילוי תפקידם הציבורי.התנערות שכזו אף דורשת מן הפרט הניזוק ממעשה שנעשה מטעמה של המדינה, לנהל ריב כפול נגד העובד ונגד המדינה, ועלולה לחשוף אותו למצב שבו לא יוכל להיפרע את מלוא נזקיו מבעד לתביעתו את עובד המדינה.
גם אם המדינה תייצג את העובד, אין זה אומר שהיא מבליגה על פעולה בלתי תקינה של עובד המדינה שבשלה הוגשה תביעה נגדו או משום הקלת ראש לגביה. למדינה יש  כלים מגוונים להתמודד עם התנהלות של עובד המדינה שסטה סטיה חמורה מנורמת ההתנהלות של עובד ציבור. (בכלל זה הליכים מנהליים, משמעתיים ופליליים ) כמו כן המדינה יכולה להתנות את ייצוג העובד בהשתתפותו בסכום החיוב או חלקו. במקרים בהם המדינה מחליטה לייצג את עובד המדינה אף על פי שהיא סבורה שהתנהגות העובד הייתה בלתי ראויה, כתב ההגנה מטעם המדינה יבהיר כי המדינה רואה את ההתנהגות כבלתי ראויה.

במסגרת בחינת שאלת ייצוג העובד וכיסוי חבותו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים:

1 )התביעה נגד עובד הציבור, אף כאשר הוא נתבע אישית, היא פועל יוצא מפעולתו כעובד ציבור

2 )עובדי ציבור עומדים פעמים רבות מול מצבים קשים ולעתים הם כושלים בהם

3 )עובדי המדינה אינם נדרשים ואינם מצופים לבטח את עצמם באחריות מקצועית

4 )הרצון לשדר לעובדי מדינה שיש התנהגות שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום -לא רק

בהיבט הפלילי או המשמעתי( ועל כן לעיתים!!! תחליט המדינה  שאין מקום לייצוג עובד מדינה שסטה סטייה חמורה מתפקידו)

5 )תלות בנסיבותיו  המיוחדות של כל מקרה ומקרה

יצוג עובד מדינה בזמן  שמתנהל או כבר התנהל נגדו הליך פלילי או משמעתי מקביל

שאלת ייצוג העובד בתביעות נזיקין מתעוררת בעיקר בתיקים שבהם נתבע עובד המדינה בשל התנהלות שבגינה התנהל נגדו הליך פלילי או משמעתי שהסתיים בהרשעתו .לפי סעיף 71א לחוק העונשין-1977 “כשמתנהל נגדו הליך פלילי או משמעתי תלוי ועומד במקביל לניהול התביעה האזרחית הליך פלילי או משמעתי
ההחלטה בדבר הייצוג במקרים אלו, לרבות גיבוש העמדה כלפי התביעה האזרחית , תתקבל בתיאום עם הגוף החוקר או הגוף התובע
במקרה של הליך פלילי המנוהל על ידי הפרקליטות – הפרקליט הפלילי או  במקרה של הליך פלילי המנוהל על ידי גוף אחר – כגון המשטרה – התובע מטעם אותו גוף  יקיים  התייעצות עם היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי הרלוונטי והיא טעונה אישור פרקליט מחוז אם יהיו עדיין  מחלוקות, יובא העניין להכרעה של המשנה לפרקליט המדינה עניינים אזרחיים.
ייצוג עובד המדינה במקרים בהם נפתחה נגדו חקירה אך טרם הוחלט אם יוגשו נגדו כתב אישום או תובענה שאלת הייצוג תיבחן בהתאם למידע הקיים באותה עת בידי רשויות החקירה. ההחלטה תתקבל בתיאום עם הגוף שאמון על החקירה הפלילית/המשמעתית, ובהתייעצות עם היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי הרלוונטי והיא טעונה אישור פרקליט מחוז. במקרה של מחלוקות, יובא העניין להכרעה של המשנה לפרקליט המדינה עניינים אזרחיים.כיוון שטרם התקבלה הכרעה על ידי רשויות החקירה, יובהר לעובד כי עמדת המדינה בשאלת הייצוג עשויה להשתנות עם קבלת החלטה על הגשת כתב אישום או תובענה משמעתית או על  סגירת תיק בפאן המשמעתי.
ייצוג עובד המדינה לאחר הגשת כתב אישום או תובענה משמעתית. המדינה מדברת “בקול אחד”, ולפיכך, כאשר הוגש כתב אישום או תובענה משמעתית, ככלל, המדינה לא תכחיש טענות עובדתיות הנטענות בכתב התביעה התואמות את הטענות העומדות בבסיס כתב האישום הפלילי או התובענה המשמעתית.           כאשר הסתיים ההליך בהרשעת העובד, המדינה לא תכחיש טענות התואמות לקביעות שנקבעו בגדרי פסק דין מרשיע חלוט נגדהעובד, וכן טענות שנטענו בכתב האישום ובלבד שקביעות אלה לא נדחו בפסק הדין. המדינה ככלל אף לא תכחיש טענות אשר תואמות ממצא עובדתי שנכלל בפסק דין מזכה , ככל שפסק הדין ניתן לגופו של עניין .הלכה למעשה, לא אחת, משמעות הדבר היא כי התיק האזרחי ינוהל בשאלת גובהה הנזק בלבד

בעת בחינת שאלת ייצוג העובד בהליך האזרחי לאחר הגשת כתב אישום או תובענה משמעתית  יש להבחין בין ארבעה מצבים:

  • א. מקרים שבהם ההליך הפלילי או המשמעתי נגד העובד הסתיים בזיכוי חלוט: במקרים כאלה, ככלל, אין מניעה שהפרקליטות תייצג את עובד המדינה, ובלבד שהעובד קיבל על עצמו את קו ההגנה של המדינה

ב)אם  הזיכוי היה מחמת הספק בלבד, יישקל המקרה לפי נסיבותיו תוך מתן משקל לקביעות עובדתיות שנקבעו בפסק הדין המזכה

ג) מקרים שבהם ההליך הפלילי או המשמעתי נגד העובד הסתיים בהרשעה חלוטה ומדובר בביצוע לא נאות של התפקיד: במקרים כאלה, תיבחן השאלה האם עובד המדינה ראוי לייצוג. אם ייקבע שהעובד ראוי לייצוג, הפרקליטות תייצג את עובד המדינה, ובלבד שהעובד קיבל על עצמו את קו ההגנה של המדינה, לרבות הסכמתו לאי כפירה בטענות עובדתיות אשר תואמות קביעות של  בית המשפט בתיק הפלילי

  • מקרים שבהם ההליך הפלילי או המשמעתי נגד העובד טרם הסתיים, ועובד המדינה כופר בטענות העובדתיות כלפיו באותו הליך
  • במקרים כאלה, הפרקליטות לא תייצג את העובד בשל חשש לניגוד עניינים. ככלל, במקרים מעין אלו, יש לשקול את האפשרות להגיש בקשה לעיכוב ההליך האזרחי, או  לדחיית מועד להגשת כתב ההגנה, שאז יקל יותר לקבל החלטה בשאלת הייצוג.

 

 

 

 

 

 

 

 

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X