אחריות משפטית

סיכום שיעור 13

Boris Shaphransky

Boris Shaphransky

פרטי הסיכום

קורס: אחריות משפטית

מספר השיעור: 13

סיכום השיעור

“אתיקה של דאגה” ביחסי עבודה טוענת כי על המעסיק יש לתת הגנה לעובדים מפני פגיעה בביטחונם בבטיחותם ולמנוע מהם סבל ועוגמת נפש ולדאוג תמיד לצרכי העובד במטרה להעלות את המוטיבציה שלו. לפי גישה זו, אתי ומוסרי לא לסגור מפעל שבסך הכל נמצא באיזון כלכלי סביר באזור שבו יש אבטלה רבה. גישה זו מאמינה שהנורמות האתיות יכולות לגבור על אינטרסים כלכליים במצבים מסויימים וטוענת שלצורך טובתם של העובדים יש לספוג לפעמים הפסדים קלים אם בסך הכל החברה מרוויחה. יש סימנים לזיהוי גישה זו –
1. חלוקת הרווחים צריכה להתרחש באופן הגון.
2. לא צריך להיות פער גדול (כ-פי 20 לדוגמה) בין רווח המנהל לרווח העובד הממוצע.
3. יש לסכם בהסכמים הקיבוציים דרכים לפתרונות של קונפליקטים שיכולים להתרחש בעתיד.
4. לדאוג לבטיחות ובטחון העובד הפיזיים ושלימותו הנפשית.
5. סביבת עבודה בריאה ובטוחה המאפשרת איזון בין בית ועבודה.
6. דאגה גם למשפחתו של העובד בתהליכי רווחה, ביטוחי בריאות ועוד. תשומת לב ומתן תמיכה מטעם הרווחה במקום העבודה בעת צרה וחולי.
מאידך, גם העובד צריך לדאוג להצלחתו של המפעל ולהתנהג בדרכים הבאות :
1. לא לבזבז משאבים.
2. להיות יעיל ולהקדיש כל מאמץ להצלחתו של המפעל.
3. לא לעשות עבודה פרטית.
4. לא לנצל מעמד לצורך רווחים כספיים ואחרים.
5. להתפתח כל הזמן.
מספר דוגמאות לפגיעה בכללי האתיקה – בקשה מנהל מעובדיו להכין לו עבודות פרטיות שלו בשימוש ציוד המשרד וכך הוא מנצל לרעה את תפקידו, בקשת מנהל מכבסה מעובדיו לכבס ולגהץ את בגדיו מהבית. הדבר מהווה ניצול לרעה של סמכותו וגרם לעובדים לעשות עבודה פרטית במהלך שעות העבודה. דוגמה נוספת, הוראת מנהל בחברה ממשלתית לעובדיו לבצע עבודה נוספת תמורת שכר גבוה ללא שביקש מבעלי המפעל אישור על כך ובניגוד לנהלים. דוגמה נוספת, מנהל מרפאה ורטינרית בנוסף לעבודתו ניהל בביתו קליניקה וטרינרית שבה העסיק רופאה שעבדה איתו במרפאה המחוזית שניהל אותה. זה נתן לו רווח בשכר ללא שביקש לעשות עבודה פרטית והוא גם פעל בניגוד עניינים כי ניצל את מעמדו להעסקת עובדת שלו. אם התנהגויות פסולות יהפכו לשכיחים בחברה או במקצוע מסוים, זה יפגע באווירה בין העובדים לבין המנהלים ויגרום לשיבוש יחסי עבודה. הדבר לא ישאר רק בגבולות האתיים אלא ישפיע על יעילות ורווחיות החברה או על רמת השירות ללקוחות.
הפסיקה הישראלית קבעה שככל שמשרת הציבור הוא בעל דרגה גבוהה יותר ובעל סמכויות גדולות יותר אז יש עליו אחריות רבה יותר ודרישות גבוהות יותר בדבר מילוי תפקידו בהתבסס על טוהר המידות והתנהגות הולמת וראויה.
כל הליך של פיטורין צריך להתקיים באופן מובנה ומסודר ע”י שימוע מסודר ונכון. במידה והמעסיק לא עושה כך, הוא מסתכן באפשרות לשלם פיצויים לעובד. במקרים מעטים נאלצו המעסיקים להחזיר עובדים/ מנהלים לתפקידם.
הזכות לשימוע נובעת מזכותו החוקתית לכבוד של כל אדם. הפסיקה קבעה שבמקרה ורשות ציבורית פוגעת במעמדו של אדם, יש לו זכות שיאפשרו לו לפני כן להשמיע את דעתו. לאחרונה, הדבר הורחב גם לגבי גופים פרטיים הנמצאים בעולם הציבורי. משמעותו של ההליך הוא לתת לאדם המיועד לפיטורין, להביא את עמדתו בעניין שבנדון. מטרתו של השימוע הוא להגדיל סיכויים שההחלטה תתקבל בדרך צודקת.
לעיתים קרובות, עובדים מפחדים להתלונן על התעללות רגשית במקום העבודה, כי לא רוצים להראות מלשנים, חלשים ועוד. למרות זאת, יש לפנות לבוסים הבכירים, למבקר הפנימי ואף להגיש תלונה לבית הדין. מה על החברה לעשות בעניין תופעה זו? :
1. לנקוט צעדים כדי ליצור אווירה של אפס סובלנות.
2. לשים גבולות ברורים בין דרישה לעבודה אפקטיבית לבין התעמרות והתנכלות.
3. לחשוף את התופעה
4. אם מנהל מתעלל באופן סדרתי, יש לפטרו מיידית כי זה גורם נזק הן לעובדים והן ללקוחות.

עובדי הציבור משמשים כשליחים של השלטון בהפעלת סמכויותיו ועוצמתו. במקרים רבים, למנהלים יש סמכויות רבות שעוסקות בענייני הפרט וגם ישנם אפשרויות גישה למידע אישי, רגיש וחסוי וגם למידע עסקי. בגלל כל זה, על עובדי ציבור חלים הוראות וכללים שונים המטילים עליהם מגבלות בתקופת עבודתם ואחריה.
מנהל בשירות האזרחי מחויב בהגדרת עיצוב התנהגותם של עובדיו וגם על פיתוחם המקצועי ועל התנהלותם למול האזרחים. המנהל חייב גם להתחשב לא רק למה שמחייב החוק אלא גם למה שראוי לעשות מעבר לכך. המנהל בשירות הציבורי חייב להציב לעצמו סטנדרטים גבוהים בהרבה ממה שמקובל במגזר העסקי. הכלל הוא לא כל מה שלא אסור מותר, אלא כל מה שראוי לעשות מותר. למנהל ישנן מחויבויות ערכיות שעליו להביע אותן בכל תחומי פעילותו, אין מקום לניגודי עניינים ולאינטרסים אישיים. על המנהל יש תמיד להפגין גילוי נאות ולדווח על פעולותיו בשקיפות מלאה. מנהל בשירות המדינה צריך להיות שקוף ולדווח על כל החלטתו לרגולטורים הרלוונטיים. למנהל שלא מתנהג באופן ערכי אין זכות לדרוש זאת מעובדיו. לעיתים קרובות, עובדים בשירות הציבורי מאבדים את אמונם במנהלים הישירים שלהם וזה גורם לכך שהלקוחות – האזרחים, מאבדים אמון באותו משרד ממשלתי. ישנה דרישה ציבורית ומשפטית להפסיק מיד כהונתם של ראשי העיר כאשר הוגשו נגדם כתבי אישום, למרות שבחוק אין סעיף מפורש שמאפשר הדחה של ראש עיר בעת שעדיין עומדת לו חזקת החפות.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X