אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

סיכום שיעור 3

Angham Ghanem

Angham Ghanem

פרטי הסיכום

קורס: אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

מספר השיעור: 3

סיכום השיעור

החיידקים במערכות הגוף:

מערכת המין: סביבה חומצית בוואגינה מונעת הרבה חיידקים מלהתרבות שם. יש בוואגינה חיידקים ידידותיים (לקטובצילוס).

תמיד ישנו שיווי משקל בין החיידקים. אם ישנה הפרה בשיווי המשקל, והכמות של החיידקים מהפלורה הטבעית יורדת זה יכול לגרום לחיידקים פתוגניים להשתלט.

בואגינה יכולים לגדול חיידק הוגינאליס שגורם לדלקת בוואגינה אצל נשים, והפטרייה קנדידה כאשר ה-pH עולה.

מערכת העיכול:

יכולה לשמש כמאכסן של כמות ענקית של חיידקים. על מנת שהחיידקים יגיעו למערכת העיכול הם צריכים לעבור מספר מחסומים: pH של הקיבה, מלחי מרה, אנזימים ברוק המפרקים את דופן החיידק.

למיקרובים בגוף יש מספר תפקידים חשובים: איכול מזון צמחי (פירוק צלולוז), ייצור ויטמינים ועוד תפקידים נוספים.

דוגמאות לחיידקים שנמצאים במערכת העיכול:

  • חיידקים השייכים לקבוצת הארכיובקטריה.
  • הילוקופקטר פילורי הנמצא בקיבה שיכול לשרוד את חומציות הקיבה (מיץ חמוציות טוב לטיפול בחיידק זה).
  • קלוסטרידיום דיפיסיל (מתג גרם חיובי) יכול לגרום למחלה רצינית במערכת העיכול. השם שלו נובע מזה שהיה קשה לגדל אותו (קלוסטרידיום = מקלון, דיפיסיל = קשה). השתלת צואה יכולה להועיל בטיפול בחיידק זה.

לחיידקי מערכת העיכול ישנם השפעות מרובות:

  • על פי מחקרים נמצא שיש קשר בין משקל הגוף לבין איזה חיידקים נמצאים במערכת העיכול.
  • המיקרובים במערכת העיכול משתנים לפי מצבים שונים: הגיל, היריון, תזונה, אנטיביוטיקות ותרופות שונות.

זיהוי חיידקים הנמצאים במערכת העיכול:

  1. הדרך הקלאסית היא לגדל ולראות.
  2. ריצוף גנטי (מטא ג’נומיק).

שימוש באנטיביוטיקות יכול לעורר את השיווי משקל (הרס האוכלוסייה הנורמלית) ויגרום לעליה בחיידקים פתוגניים. לכן צריך להשתמש באנטיביוטיקה באופן מושכל, רק לצורך.

האם כל החיידקים גורמי מחלות? רובם כמעט ולא פתוגניים, הרבה חיידקים יש להם את הפוטנציאל להיות פתוגניים, ומעט מאוד שהם כל הזמן יכולים להיות פתוגניים.

התינוקות מקבלים חיידקים מתעלות הלידה, באופן נורמלי הרחם הוא סטרילי.

מאיפה חוטפים זיהומים? הזיהום יכול להיות אקסוגני (מחוץ לגוף) או אנדוגני (אותם חיידקים טובים יכולים לנצל שהגוף נחלש ויכולים לפתח מחלה).

על מנת שתתפתח מחלה זיהומית ע”י מזהם אקסוגני צריך להיכנס לתוך הגוף.

שלבי התפתחות מחלה: 1. הדבקה  2. דגירה   3. שלב ספציפי למחלה עצמה  4. החלמה.

אוכלוסיות שרגישות למחלות זיהומיות:

  • אנשים מבוגרים
  • ילודים, פגים, תינוקות.
  • אנשים בעלי מערכת חיסון לקויה (כמו חולי איידס).
  • ניתוחים לפעמים מלווים בזיהומים.
  • השתלת איברים.
  • סרטן.
  • לחץ.

כללי רוברט כוך:

  1. גורם המחלה נמצא בתוך גוף החולה בזמן המחלה.
  2. יש לבודד את גורם המחלה ולגדל אותו בתרבית טהורה.
  3. אותו גורם שבודדתי ואני חושש שהוא גורם למחלה עצמה, אני מזריק אותו לגוף בריא (חית מעבדה) ואם הוא גורם המחלה אז החיה שהזרקתי לה אמורה לחלות באותם סימנים.
  4. מאותה חיה שהזרקתי לה וחלתה, אני צריך לבודד את הגורם מחדש ולגדלו גם כן בתרבית ולהשוות מה שקיבלתי בסעיף 4 למה שקיבלתי בסעיף 2. וכך אהיה בטוח שהמחלה נגרמה כתוצאה מאותו גורם.

כל מחלה חדשה צריך להוכיח אותה ע”פ ההנחיות של רוברט כוך.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X