אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

סיכום שיעור 11

בועז סט

בועז סט

פרטי הסיכום

קורס: אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

מספר השיעור: 11

סיכום השיעור

עמידות לאנטיביוטיקה יכולה להתפתח בשני מנגנונים גנטיים עיקריים: 1. מוטציות בגנים כרומוזומליים, המביאים לשינוי של אתר המטרה של האנטיביוטיקה. זה מנגנון לא שכיח.  2.  רכישה של חומר גנטי מחיידקים אחרים, בעיקר גנים המקודדים לאנזימים שעושים אינאקטיבציה לאנטיביוטיקה, מקודדים למסלול מטבולי חלופי.

בישראל מתים מדי שנה בין 4000 ל-6000 אנשים כתוצאה מזיהומים בחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.  החיידק יכול לפתח עמידות באחד מהמנגנונים הבאים:

  1. אינאקטיבציה של האנטיביוטיקה על-ידי אנזים.
  2. הקטנת החדירות של התא לאנטיביוטיקה, על-ידי שינוי בקולטן, שדרכו האנטיביוטיקה חודרת לתא החיידק.
  3. משאבות, חלבוניות השואבות את האנטיביוטיקה מהתא החוצה.
  4. פיתוח מסלול מטבולי חלופי, העוקף את המסלול המטבולי החסום על-ידי האנטיביוטיקה.

ישנה עמידות אינטרינזית וישנה עמידות נרכשת. עידות אינטרינזית הינה עמידות שיש לחיידק באופן טבעי כלפי חומר אנטיביוטי. לעומת זאת עמידות נרכשת מתפתחת כאשר חומר גנטי עובר בין חיידקים על-ידי קוניוגציה (מגע ישיר בין חיידקים, כך שחל איחוי בין הציטופלסמות שלהם דרך סיבי הפיליי), על-ידי טרנסדוקציה (בקטריופאז’ מעביר חומר גנטי מחיידק לחיידק) ועל-ידי טרספורמציה(מעבר של חומר גנטי מחיידקים מתים, שהתא שלהם התפרק לחיידקים חיים).

חיידק MRSA-סטפילוקוקוס אאוראוס, עמיד לכל משפחת הפניצילינים. הגן לעמידות mecA . האנטיביוטיקה קלינדמיצין למשמשת לטיפול בחיידק זה, אולם ישנם חיידקים העמידים לקלינדמיצין ולאריתרומיצין באמצעות משאבות השואבות את האנטיביוטיקה אל מחוץ לתא ומקודדות על-ידי הגן msrA, או באמצעות שינוי האתר הפעיל על הריבוזום באמצעות מתילציה שלו על-ידי האנזים מתילאז המקודד על-ידי הגן erm. בדיקת D-test, בודקת האם אריתרומיצין משרה יצור של האנזים מתילאז, וכך נוצרת עמידות מושרית לקלינדמיצין. אם הבדיקה חיובית זה אומר שהחיידק יבטא עמידות לקלינדימיצין תוך כדי הטיפול וטיפול יכשל.

חיידק VRE- אנטרוקוק העמיד לונקומיצין. ברוב המקרים מדובר על enterococcus faecium. מחקרים הראו שהחיידק מעלה את שיעורי התמותה באנשים שנדבקו בו.

חיידקי ESBL- חיידקים העמידים לפניצילינים ולצפלוספורינים מדור 1-3. מאתרים את מנגנון העמידות על-ידי שימוש בדיסקיות  של חומרים אנטיביוטיים ממשפחת הצפלוספורינים ומשווים אותם לדיסקיות של אותם חומרים אטיביוטיים בתוספת מעכבי ביתא לקטמאזות, ומשווים את קטרי העיכוב בין שתי הדיסקיות (אם ההבדל בין קוטר הדיסקיות עולה על 5 מ”מ אז זהו המנגנון העמידות של החיידק).

AmpC- גן שמקודד לביתא לקטאמזות, ומהווה חלק מהכרומוזום. זוהי עמידות אינטרינזית. לאיתור המנגנון משתמשים בבדיקה דומה לבדיקה לאיתור ESBL.

CRE- חיידקים אנטריים העמידים לקרבפנמים. עמידויות אלו מקודדות על-ידי פלסמידים ויכולות לעבור בין חיידק אחד לחיידק שונה, כמו לעבור מקלבסיאלה לאי-קולי. כלומר הפלסמיד הנושא את העמידות אינו ספציפי לחיידק מסוים. יש חיידקי CRE המייצרים קרבפנמאזות ומפרישים אותם אל מחוץ לתא, ויש כאלו העידים לקרבפנמים, אך אינם מייצרים את האנזימים הללו.

ישנם 12 אמצעים להקטין התפתחות של זנים עמידים:

  1. להתחסן.
  2. שימוש מושכל בקטטרים. קטטר נוטה להזדהם, ואז יש להוציא אותו בהקדם מהגוף.
  3. כשיש זיהום חשובה אבחנה מדוייקת של החיידק ולטפל טיפול אנטיביוטי ספציפי לחיידק, ובאופן שהאנטיביטיקה תגיע לאיבר המטרה. חשוב לשמור על משך הטיפול ולא יותר ממנו.
  4.   להיוועץ בזיהומולוגים.
  5. קיום יחידה למחלות זיהומיות וניטור ומניעת זיהומים. למשל באמצעות סקרים לאיתור נשאים של חיידקים עמידים.
  6. לעשות שימוש בידע מקומי, שלפיו יודעים מהם זני החיידקים העמידים המקומיים, לאו חומרים אנטיביוטיים הם רגישים ועוד.
  7. לטפל במחולל המחלה ולא בקומנטמיננטים.
  8. לטפל בגורמי המחלה ולא בפלורה הטבעית.
  9. שימוש נבון באנטיביוטיקה, ולשמור את האנטיביוטיקות הכבדות, כמו ונקומיצין, רק למקרי חירום.
  10. צריך לדעת מתי להפסיק את הטיפול, כאשר יש ניקוי של הזיהום.
  11. יש צורך לבודד את הפתוגן ולמנוע מעבר של פתוגנים בין החולים על-ידי הצוות הרפואי. לכן יש להשתמש תמיד בכפפות, אמצעי היגיגינה ובידוד החולים, הנושאים חיידקים עמידים.
  12. הצוות הרפואי חייב לשמור על הייגיינה כדי למנוע העברת חיידקים עמידים מחולה לחולה.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X