אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

סיכום שיעור 12

בועז סט

בועז סט

פרטי הסיכום

קורס: אתגרים באבחון מחלות זיהומיות במעבדה המיקרוביולוגית

מספר השיעור: 12

סיכום השיעור

נגיפים: טפילים אובליגטורים, גודלם בין 20 מיקרון ל-800 מיקרון. הם אינםם נחשבים כתאים. רק כאשר הם חודרים לתא המאחסן הם יכולים להתרבות בתוכו. המבנה הוא נוקלאוקפסיד- חומצות גרעין עטופות בקרום חלבוני. לחלק מהנגיפים יש מעטפת נוספת. החומר הגנטי יכול להופיע כ-DNA חד או דו גדילי, מעגלי או סלילי,  או כ-RNA חד או דו גדילי. נגיפים חסרים אנזימים למרבית התהליכים המטבולייים וחסרים מנגנונים ליצירת חלבונים. למרות זאת הנגיף נושא עימו אנזימים מסוימים. לנגיפים בעלי מעטפת- המעטפת כוללת חלק ממברנת תא המאחסן. ניתן לחלק את מחזור ההתרבות של הנגיפים ל-5 שלבים:

  1. ספיחה של הנגיף לתא המאחסן.
  2. חדירה של הנגיף לתא והשלת הקופסית.
  3. שכפול הגנום הנגיפי, תעתוק ויצירה של חלבונים.
  4. הבשלה- הרכבת הויריאונים מהגנום ומהחלבונים.
  5. שחרור הויריאונים מתא המאחסן.                                                              נגיפים יכולים להרוג את התא המאחסן, לגרום לו להתמרה סרטנית או לגרום להדבקה מתמשכת אף למספר רב של שנים. ראשית המחקר על הנגיפים נעשה ב-1892 בצמח הטבק, שיש נגיף הגורם לו למחלה.                              נגיף השפעת- מתרבה בתאי מערכת הנשימה. יש לו מעטפת עם ספייקים-המאגלוטינין, שבאמצעותם הוא נקשר לתאי האפיתל.בעזרת חלבון נוראמינידאז הנגיף מתנתק מהממברנה בתהליך ההנצה. ישנם כמה וריאנטים של המגלוטינין ונוראמינידאז. ישנם זנים A,B ו-C. הטיפול נעשה בתרופה טמיפלו, אשר מעכבת נוראמינידאז, וכך לא מאפשרת לנגיף להשתחרר מתא המאחסן. טמיפלו יעילה רק ב-72 השעות הראשונות של ההדבקה. חיסונים כנגד שפעת מפותחים כאשר מגדלים נגיפים בתוך ביצים ומוסיפים לתרכיב החיסון אדג’וונט. החיסון מפחית מחלת שפעת, מפחית סיבוכים ממנה ואף יעיל ב-80% למניעת מקרי מוות.                                                                      נגיף הקורונה- בעל מעטפת והגנום שלו הוא RNA חיובי. עבר מעטלף דרך פנגולין, ושם עבר antigenic shift, ומשם עבר לבני אדם. מהמעטפת יוצאים ספייקים. הם נקשרים לקולטני ACE2, על פני תאי המטרה שלהם. שיעור התמותה מגיע ל-2%. זמן הדגירה כשבוע.   החיסון נעשה על-ידי החדרת mRNA, אשר חודר לתאים מציגי אנטיגן, כך הוא מתבטא אצלם והתוצאה היא שחלבוני הנגיף מוצגים על פני הממברנה של תאים מציגי אנטיגן ואלו מפעילים תגובה חיסונית כנגד הנגיף.                                                                      נגיף החזרת- ממשפחת פאראמיקסווירוס. הגנום הוא RNA חד גדילי בצורת ספגטי. מועבר דרך הרוק והפרשות מערכת הנשימה. דרך הדם הוא עובר לבלולטות הרוק ומתרבה שם. הבלוטות מתנפחות וישנו חשש לסיבוכים: דלקת בשחלות, דלקת אשכים (עקרות) ודלקת קרום המוח. לאחר ההחלמה הגוף מחוסן לכל החיים. החיסון הוא על-ידי נגיף חי מוחלש.                                  נגיף החצבת-  מדבק ביותר, די בויריאון אחד כדי לגרום להדבקה! סיבוכי המחלה מסכני חיים.הנגיף בעל RNA חד גדילי, בעל מעטפת.  הנגיף מתרבה בצורה מאוד מהירה. עלול לפגוע במערכת העצבים המרכזית, באוזן. החיסון נעשה על-ידי נגיף חי מוחלש. ההעברה נעשית על-ידי עיטוש, שיעול והפרשות מהאף וליחה. ניתן להדבק בטיפות הקטנות שמועברות באוויר, גם עד לשעתיים מזמן פינוי החדר על-ידי חולה. הפריחה, דמויית פרחי חצב, מתחילה בצוואר, ומתפשרת בכל הגוף. לאחר 3 ימים הפריחה מתחילה להחלש ואז חל שיפור בתסמינים. החיסון נותן 97% הגנה, ואצם הבודדים שידבקו המחלה תהיה קלה יותר. התרכיב ניתן ביחד עם חיסון לחזרת ולאבעבועות רוח. תוך כדי המחלה, ניתן לשפר את המצב על-ידי חיסון פעיל או סביל.                                        נגיף ההרפס- נגיף DNA דו גדילי בעל מעטפת.הידועים הם זני 1 ו-2. יכולים לגרום לחום ולנגעים בחלק הגוף העליון או התחתון. הנגיף יכול להתמזג עם ה-DNA התאי ולחיות באופן לטנטי בתא. ממבנת הנגיף מכילה חלק ממברנת הגרעין של התא מהאחסן. הנגיף מדביק דרך רוק, דמעות ומערכת המין. בדרך כלל נגיף 1 יגרום לזיהומים מעל לחגורה, ונגיף 2 לזיהומים מתחת לחגורה.  הנגיף יכול לגרום לתקופה קצרה לוירמיה, ואחר כך הוא מגיע לאיברי המטרה-גנגליונים של מערכת העצבים ומתיישב שם. חלק גדול המנשאים יעברו ראקטיבציה של הנגיף בתגובה למערכת חיסון מוחלשת, סטרס פיזי או נפשי או מחלות אחרות כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח או כתוצאה מקרינה חזקה. עלול לגרום למחלת חניכיים, למחלה בחלק החיצוני של העיין ועד למחלה קשה בעיין עצמה  ולדלקת המוח. הטיפול נעשה על-ידי אציקלווויר, שהיא מהווה אנלוג של טימידין. ילודים נחשפים להרפס בעת מעברם דרך תעלת הלידה, ולכן ממליצים על ניתוח קיסרי לנשאיות הרפס. הזיהוי המעבדתי נעשה על-ידי PCR. אפשר גם לחפש נוגדנים כנגד הנגיף, המופיעים כשבועיים לאחר ההדבקה.                                                                                                ציטומגלווירוס- שייך למשפחת ההרפס. מכילה מעטפת, קפסיד ו-DNA דו גדילי. יכול לעבור לעובר גם לפני הלידה, וגם תוך כדי הלידה. כשאדם נדבק בנגיף, אג הנגיף יכול להיות לטנטי כל החיים או לעבור ראקטיבציה, ואז ניתן לאתרו בשתן וברוק.יכול עבור דרך חלב אם, בטיפות רוק, במגע מיני ובנוזלי גוף. חשוב לאבחן נשים הרות, או לאחר הלידה, כי הוא עלול לגרום לנכויות לעובר. הנגיף עלל לעבור לעובר בכל שלבי ההריון, ואז עלול לגרום למחלות נוירודגנרטיביות , עול לפגוע בעיניים ובתעלת השמע, עד כי חירשות. האבחנה באמצעות PCR. לא קיים חיסון. הטיפול באמצעות גנציקלוויר ואציקלוויר. חשוב לוודא לפני השתלת איברים, שאין לתורם CMV.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X