אתגרים באבחון מחלות זיהומיות

סיכום שיעור 12

Itzik hershko

Itzik hershko

פרטי הסיכום

קורס: אתגרים באבחון מחלות זיהומיות

מספר השיעור: 12

סיכום השיעור

סיכום שיעור 12 16.03.2021 אתגרים:

וירוס הוא טפיל אובליגטורי בחד תאיים, אצות, תאים אנימליים,פרוטוזואה ועוד. גודלם נע בין 20 ל-450 מיקרון, ובהשוואה לחיידקים פי 1000 קטנים יותר. אינם נחשבים לתאים אלא למבנה קומפקטי וחסכוני. הם חייבים תא מאכסן בשביל המשכיות ולהתרבות. תפקיד הקפסיד להגן על חומצות הגרעין וכשהוירוס נכנס לתא המאכסן הוא עובר דגרגציה כדי לחשוף את חומצות הגרעין של הוירוס. ניתן לחלק את מחזור ההתרבות של הוירוסים לחמישה: 1. ספיחה של הנגיף לשטח של התא המאכסן 2. חדירה של הנגיף והשלת הקופסית/קפסיד ולאחר מכן הוא יכול להחדיר לתא גם את הקפסיד או רק את החומר הגנטי. וירוסים עם מעטפת ישאירו את המעטפת בחוץ (ע”י חיבור בין המעטפת לממברנה של התא המאכסן). 3. סינטזה של מרכיבי הנגיף 4. הבשלה: הרכבת הויריונים מהגנום והחלבונים 5. שחרור הצאצאים של הנגיף מתא מאכסן= וירויונים. וירוס HIV הוא רנ”א עם מעטפת: הקפסיד והחומר הגנטי נכנסים לתא מאכסן, אח”כ העברה של רנ”א לדנ”א באמצעות אינזים רוורס טרנסקריפטאז, השתלבות הדנ”א הוירלי לדנ”א של התא, ייצור רנ”א וסינטזה של חלבוני הוירוס ולאחר מכן ייצור וירוסים חדשים. הפתוגניות של וירוסים נעה בין אסימפתומטי למסכן חיים. ישנן כמה תוצאות לגורל: גורם להתמרה סרטנית (פפילומה) ע”י כך שמוציא את התא מבקרת חלוקה וכך מקבלים מתאים נורמליים ומותמרים (עשוי לקחת שנים). שנייה, התרבות לוירויונים בתוך התא וכשיוצאים מהתא המאכסן גורם למוות התא המאכסן (ליטי), אפשרות נוספת: שחרור ויריונים החוצה אך לא גורם למוות בתא המאכסן (פרסיסטנט /זיהום מתמשך), אפשרות רביעית: ייכנסו למצב לטנטי כמו וירוס ההרפס רנ”א שמשתלב בתא המאכסן בדנ”א שלו. במקרה הזה יכול לעבור מלטנטי לליטי (שלב ליזוגני). חלבון Hהמגלוטינין ו-N נוראמינידאז מוכרים באינפולואנזה הראשון לצורך הקישור והשני להידרוליזה לצורך שחרור הוריוס מהמאכסן החוצה. אינפלואנזה A: עונתי, גורם למחלה רספירטורית אקוטית, העברה טיפתית, נקשר לתאי אפיתל במע’ הרספירטורית. טמיפלו: אנטי’ אנטיוירלית כנגד אינפלואנזה. הוא מעכב את הנוראמינידאז וע”י עיכובו הוא לא מאפשר לוירוס להשתחרר מהתאים המאכסנים. לכן, נמצא יעיל בתחילת המחלה כי לאחר לוד גבוה כבר מאוחר מידי. האבחון הוא באמצעות PCR לרב. יעילות החיסון משתנה החל מכארבים אחוז במניעת מחלה, 60 אחוז בנגד התפתחות דלקת ריאות ואשפוזים ושמונים אחוז מתמותה. הוכח כי חיסון של 65 ומעלה חוסך עלויות ביחס לרווח בשנות איכות חיים QALY. יעילות החיבון תלוייה ביכולת המחוסן לפתח נוגדנים, כמו כן היעילות עולה ככל שרמת החיסון באוכלוסייה גבוהה. קורונה עשוי לגרום לברונכיטיס, אנטריטיס וסינדרום רספירטורי אקוטי. שייך לקבוצת הסארס גם. הרפס: סימפלקס 1, 2 , VSV גם במשפחה של הרפס. תוקף גם איברי רבייה וגם בפלג גוף עליון כמו בפה. חשיפה והעברה של הוירוס היא לרב לילדים דרך נשיקה והעברת אותם נוזלים. קיימים שני סוגים של הרפס סימפלקס:

  • הרפס סימפלקס סוג 1 (HSV-1)– רוב מקרי ההרפס באזור הפה נגרמים על ידי נגיף ההרפס סימפלקס סוג 1.
  • הרפס סימפלקס סוג 2 (HSV-2)– רוב מקרי ההרפס באיברי המין (הרפס גניטאלי) נגרמים על-ידי הרפס סימפלקס סוג 2. הדבקה בהרפס גניטאלי עלולה לגרום להופעת שלפוחיות על אברי המין או להיות נטולת סימפטומים.

משפחת נגיפי ההרפס כוללת חוץ מהרפס סימפלקס גם את נגיף האפשטיין-באר (EBV) אשר גורם למחלת הנשיקה ואת נגיף הווריצלה-זוסטר (VZV) שגורם לאבעבועות רוח ולשלבקת חוגרת.

נגיף ההרפס מועבר במגע ישיר בין עור נגוע לעור של אדם בריא, באזור הפה או אברי המין. ברוב שטחי הגוף העור עבה דיו כדי למנוע את חדירת נגיף ההרפס, אולם באזור השפתיים ואיברי המין העור דק יותר, ולכן הנגיף עלול לחדור לגוף ביתר קלות דרך פגמים בעור באזורים אלו.

חדירת הנגיף מתאפשרת רק דרך פגם בעור, היינו פצע או שריטה, בעיקר באזור איבר המין (הפין והפות), פי הטבעת, צוואר הרחם והפה.

הידבקות בהרפס מסוג 1

ברוב המקרים ההדבקה בהרפס סימפלקס סוג 1 (הגורם לפצעי קור) מתרחשת בגיל הילדות, אגב מגע קרוב עם חברים או בני משפחה אשר נושאים את הנגיף. הנגיף יכול לעבור בנשיקה, דרך סכו”ם, נרגילה או שפתון משותפים.

הידבקות בהרפס מסוג 2

ההדבקה נעשית בדרך כלל אגב מגע מיני עם אדם הנושא את הנגיף. הנגיף קיים אצל 20% מהמבוגרים הפעילים מינית.

נגיף ההרפס סימפלקס מסוג 1 אשר גורם בדרך כלל להרפס באזור השפתיים עלול לגרום גם להרפס באברי המין, והרפס סוג 2 הגורם לרוב להופעת פצעים באברי המין עלול לגרום גם להרפס השפתיים, בשני המקרים בעקבות קיום מין אוראלי.

ככל הידוע לא ניתן להידבק בהרפס של אברי המין (הרפס גניטאלי, סוג 2) כתוצאה ממגע עם חפצים כמו מושב האסלה, נייר טואלט, אמבטיות או מגבת. זאת מאחר שנגיף ההרפס רגיש מאד לתנאי הסביבה ואינו שורד מחוץ לגוף.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X