גישור

סיכום שיעור 9

Tzofnat magory

Tzofnat magory

פרטי הסיכום

קורס: גישור

מספר השיעור: 9

סיכום השיעור

עבודה עם רגשות:

  • מודעות – חצי הדרך לפיתרון
  • הטרמה – אני רוצה רגע לגעת ברגשות שיש פה בחדר + הסבר למה לעבוד עליהם כרגע…
  • פ.נ – גישה נפרדת. אם חוששים שיש משהו חושפני מדי או בלתי נשלט, לעבוד עליו בפגישה נפרדת
  • פירוק המטען הנושא לתת גורמים – אני רוצה רגע לטפל רק בכעס שלך על הכלב, בשאר הדברים נטפל אחר כך.
  • עיתוי, בשלות, אמון – צריך להרגיש שהצדדים בוטחים, ומבחינת עיתוי שיהיה לי כמגשר מספיק זמן “לפתוח ולסגור” משהו. לא נתחיל בפגישה הראשונה טיפול ברגשות.
  • סימון רגש כללי – אם אומרים משהו שיכול להתפרש כפסיכולוגיסטי או טעון, אפשר לסמן משהו מאד מאד כללי. לא “אתה כועס” אלא “אני רואה שמאד לא פשוט כרגע”. לא נותנים שם לרגש. אם האדם ירצה הוא יזמין חקירה, יסכים עם זה… נותנים לאדם שליטה במידת העומק והיקף העיסוק ברגש.
  • דיבור בסימני שאלה
  • התארגנות והתכוונות – לקחת לעצמי ולצדדים פסק זמן לפני העיסוק ברגשות, להזכיר את זה לעצמי.
  • שיקולי זמן
  • התייחסות לרגש בסיטואציה פחות פורמלית – בדרך לשירותים, בדרך להפסקת קפה סיגריה.

 

 

המשך עבודה על מפת נושאים ואינטרסים…

המפה הזו משוכללת יותר מהקודמת במובן שאפשר לעשות במקביל עבודה.
למשל אני אקח אינטרס מנוגד ואשאל עליה שאלה או היפותזה :
“באיזה תנאים היית הופך לאדיש לסיפור של החינוך החילוני”?
נניח התשובה תהיה – “אם מקצועות הליבה יהיו על ידי מורה חילוני זה לא מפריע לי” אז אני אוכל לפרק לגורמים את הסיפור של החינוך ולרשום בנייטרלי “חינוך מקצועות ליבה על ידי חילוני”

או לחילופין? מה צריך לקרות כדי שתהיה ממש בעד החינוך למסורת?

המטרה היא להעביר כמה שיותר נושאים למצב נייטרלי או בעד משותף.

אם יש נושא שהם לא דיברו עליו אני אנסה לייצר מצב שהוא יבוא מהם. למשל אני לא ארשום אמון בטבלה, אבל אני כן אומר להם :”אני רואה פה שעולה הרבה פעמים שאתם לא בטוחים שהצד השני ידאג לכם, זה נורא קשה… איך הייתם מגדירים את זה כנושא?”

אני לא אכניס את זה בלי לשאול אותם כי זה יעורר אנטגוניזם : “אה אה לא באנו הנה לטיפול”.

 

פתרונות:
אני תמיד משתף גם בעיצוב התהליך.
קביעה של סדר הדיון לפתרונות בנושאים נעשית על ידי לשאול את הצדדים במה הם היו רוצה לטפל קודם? מתוך עקרון השותפות והשליטה בתהליך…
אם זה נראה לי בעייתי אני יכול להציע הצעה: “נראה לי שכדאי לטפל קודם בתקשורת כי זה ישליך על הילדים, אבל זה לשיקולכם. מה דעתכם?
ואם נראה לי שאין מצב וחייבים להתחיל במשהו ספציפי, אני אומר את זה בצורה ברורה.

שיקולים לבחירת נושאים:
מה שיותר קל לפיתרון כדי לייצר אוירה טובה
בעיות שנמצאות בתשתית הגישור כמו אמון או תקשורת
מה שדחוף – מחר בבוקר / מנהל ת’חיים וכדו’
מה שהכי טעון רגשית
מה שהכי חשוב
מה שהכי קשה – כשברור שאם זה הנושא שייפתר ראשון כל השאר ייפתר מאליו, ואם זה לא ייפתר כל השאר יהיה מאד נכון.
נושא שיש בו הכי הרבה אינטרסים משותפים.
עצם החשיבה על מה הכי נכון לשוחח, והשיתוף של  המגושרים בזה משמעותי מאד.

עד עכשיו ניסינו לעשות תמונת מצב מסודרת (מפורטת ככל האפשר), עכשיו מגיע שלב הפתרונות… וצריך לצאת מהקופסא. לא כל פתרון טוב הוא פתרון שוויוני במובן הקלאסי של המילה.
למשל – משמורת משותפת, מהי? בהכרח שווה?
שווה הוא לפעמים סנטימנטלי ולא כמותי, ואז איך אפשר למדוד את השוויון?

אז אם מישהו מבקש פתרון שווה אני אשאל – כשאתה אומר שוויון למה אתה מתכוון?

בתרגיל עם הכיסאות הוספנו מימד של עומק – לא תמיד צריך להשתמש במשאבים בצורה הסטנדרטית
בתרגיל עם העצים – סידרנו את העצים בצורת מחומש, כוכב, כשעל כל שורה 4 עצים. כלומר כל עץ שירת שתי שורות לפחות. צריך לראות אילו משאבים יש לי של הצדדים שאפשר להשתמש בהם יור מפעם אחת…

קשיים בפתרונות:

אפקט אופי הצדדים – אם צד אחד מאד ציני , ביקורתי הוא יפסול כל פיתרון. אם אדם לא גמיש או נמצא בחרדה
אם צד אחד הגיע עם פיתרון אחד נעול והדוק, הוא לא פנוי לחשוב על המרכיבים של הנושא ואיך לפתור את זה. צריך לעשות איתו עבודה לא פשוטה כדי להתחיל חשוב אינטרסים.
דאגה מפני חוסר ישימות – דוגמא – אם בן אחד מקבל את המשק כבן ממשיך הוא צריך לפצות ארבעה אחים. איך זה יקרה? אין לו את הכסף הזה.
התנגשות ערכית

בשלב הפתרונות צרי להיות קודם במצב של יצירת פתרונות ורק אחר כך בחירה בין הפתרונות.

כלומר בהתחלה ממציאים פתרונות, זה לא מחייב. רק אחר כך מתחילים לבחור.

 

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X