גנטיקה קלינית

סיכום שיעור 11

shafika

shafika

פרטי הסיכום

קורס: גנטיקה קלינית

מספר השיעור: 11

סיכום השיעור

שעור 11

BRCA – TSG

מתוך הגנים המוכרים כיום, הגורם השכיח ביותר לסרטן שד תורשתי הוא מוטציות בשני גנים הנקראים    BRCA1 BRCA2 מוטציות אחרות נדירות בהרבה. הגנים BRCA1 ו-BRCA2  ממלאים תפקידים שונים וחשובים בתא בתיקון נזקים לחומר התורשתי ה DNA  כיום ידועות מאות מוטציות בשני הגנים הללו. למרות זאת, רק ב-50%-30% מהמשפחות שבהן נראה שמדובר ב- סרטן שד תורשתי, יש מוטציות ב-BRCA1 או BRCA2, ולכן קרוב לוודאי שישנם גנים נוספים הגורמים לסרטן שד תורשתי ושטרם זוהו. הסיכון לסרטן השחלה בנשאיות של מוטציות ב-BRCA1 ו-BRCA2 , גם הוא אינו ידוע במדויק, אך מדובר בטווח סיכון של 30%-50% לחלות בסרטן שחלה עד גיל 70. זאת לעומת סיכון של כ-1.5% לסרטן השחלה באוכלוסייה הכללית. נשים נשאיות של מוטציות ב-BRCA1 ו-BRCA2, מצויות בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד ובסרטן שחלה. רמת הסיכון המדויקת אינה ברורה, וטווח ההערכות במחקרים השונים הוא רחב. הסיכון בקרב נשאיות מוערך בכ- 80%-50% להתפתחות סרטן השד עד לגיל 70. זאת לעומת כ-12% סיכון להתפתחות המחלה באוכלוסייה הכללית.  נשאיות מצויות בסיכון מוגבר לחלות בעיקר בסרטן השד והשחלה. המעקב המוצע לנשאיות דומה למעקב שמוצע באופן רגיל לנשים רק מעל גיל 50. לנשאיות מומלץ להתחיל מעקב בגיל צעיר בהרבה, הכולל : הכרת השדיים, בדיקת רופא, ממוגרפיה ולעיתים אמצעי אבחון משלימים בהתאם להחלטת הרופא המטפל.

בדיקות גנטיות

ניתן לאתר באמצעות בדיקת דם את השינוי (המוטציה) בגנים, במידה ושינוי זה קיים, לפני ששוקלים את ביצוע בדיקות האבחון הגנטי. חשוב לקבל יעוץ מקיף המסביר את היתרונות והחסרונות של הבדיקה והשלכותיה על מהלך המעקב והטיפול. קיימות מרפאות לייעוץ גנטי בבתי חולים שונים בארץ. חשוב לקבל מידע על ההשלכות האפשריות של תוצאות הבדיקה על המשך המעקב והטיפול כמו גם על ההתמודדות עם תשובת הבדיקה. חשוב לקרוא בעיון רב את טופס ההסכמה לביצוע הבדיקה לפני החתימה עליו. חשוב לזכור שרוב הנשים שחלו בסרטן השד, אינן משתייכות לקבוצת סיכון, לכן האישה צריכה להיות ערנית ולהיבדק על פי ההמלצות. נשים שנמצאות בקבוצת סיכון גבוה, צריכות להיות ערניות במיוחד ולהקפיד על הבדיקות התקופתיות המומלצות להן. יש להביא בחשבון שלבדיקה גנטית יש השלכות גם לקרובי המשפחה, ולא רק לנבדקת עצמה.

תיקון נזקי DNA

תיקון DNA  הוא תהליך המתבצע בתאיהם של אורגניזמים שונים במטרה לתקן נזקים שנגרמו לחומר התורשתי ועלולים לגרום למוטציות ואף לסרטן. מנגנוני התיקון הם מנגנונים של חלבון אחד או יותר המזהים ומתקנים נזקים אלו. מחלות תורשתיות מסוימות נגרמות ממוטציה הפוגעת במנגנוני תיקון אלה. במהלך הזמן נחשף כל אורגניזם לגורמים אשר עלולים לגרום נזקים שונים ל-DNA שלו. הגורמים יכולים להיות פנימיים, כגון רדיקלים חופשיים וטעויות של DNA פולימראז, או חיצוניים כגון חומרים מיטוגניים וקרינה מייננת. הנזקים עלולים להיות שברים חד-גדיליים או דו-גדיליים בגדילי ה-DNA של נוקלאוטידים (לרוב טימידינים או, פחות מכך, ציטוזינים), החסרת נוקלאוטיד, או שינוי כימי בנוקלאוטיד. שינויים אלה עשויים לגרור מספר בעיות בתא, החל מיצירת חלבונים מוטנטיים וכלה בבעיות בהכפלת ה-DNA בתהליך התחלקות התא. מנגנוני התיקון יכולים לעשות שימוש בחלבון יחיד, כמו ה-PRE, אנזים הפוטוריאקציה בחיידקים, המפרק דימרים של נוקלאוטידים באמצעות אנרגיית האור והאנזים אינסרטאז המכניס בסיס במקום בו יש פער; ויכולים להיות מורכבים ממספר רב של חלבונים הפועלים באינטראקציה אחד עם השני. ככלל, ברוב המערכות חייב להיות מנגנון זיהוי הנזק, לצד מנגנוני תיקון, שפעמים רבות חותכים את האזור הפגוע, ומשלימים אותו באמצעות הגדיל המשלים, או, במקרים מיוחדים, באמצעות הכרומוזום ההומולוגי.

 

 

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X