עריכה לשונית

סיכום שיעור 3

Tal ofir

Tal ofir

פרטי הסיכום

קורס: עריכה לשונית

מספר השיעור: 3

סיכום השיעור

קורס עריכה לשונית – מפגש שלישי 3.5 – טעויות נפוצות בדיבור ובכתיבה

מרצה: עו”ד טוביה יגר

דוגמה למכתב משפטי

“אדון נכבד,

ב-1 בינואר 2016 פרסמת בדף הפייסבוק שלך עשרה סטטוסים העוסקים במדיניות הענישה ה”מקלה מדי” (כהגדרתך) של הפרקליטות הפלילית – ביניהם סטטוס העוסק בפרשה שאירעה בחודש מאי הקודם. סטטוס האמור תיארת כיצד שני “עבריינים מסוכנים” (כהגדרתך) שתפו פעולה אחד עם השנייה כדי לפרוץ לדירת שכנתם הקשישה ולגזול את תכשיטיה. מהמתואר בסטטוס יכול הקורא הסביר להסיק כי הפרקליטות התר-שלה בכך שלא נקטה בהליכים נגד אותם עבריינים – אלא שאותם “עבריינים מסוכנים” הם למעשה קטינים מתחת לגיל 12 ועל כן אינם ברי-עונשין”.

“קשה שלא להפריז בחומרת ההשפעה שיכולה להיות למצג מטעה זה על מידת אמונו של הציבור בפרקליטות. נוכח האמור לעיל נבקשך להסיר את הסטטוס המטעה לאלתר. לחילופין תוכל לערוך אותו מחדש באופן שיבהיר את מצב העניינים המשפטי לאשורו”.

טעויות משפטיות:
לא ניתן לקרוא להם עבריינים, כל עוד אדם לא הורשע בדין אז קיימת חזקת החפות.
“הקטינים מתחת לגיל 12 ועל כן אינם ברי עונשין” – קטינים מתחת לגיל 12 הם לא בני עונשין. כלומר לא ניתן להעמיד אותו לדין.

טעויות לשוניות:
ביניהם: עו”ד רבים נוטים להשתמש בטעות במילים “ביניהם” (between) או “ביניהן” כשהם מתארים דבר אחד או יותר מתוך רבים (“החברה עוסקת בייבוא מוצרים שונים ביניהם וילונות ושטיחים”. אלא שבהקשרים בהם רוצים להתייחס לפריט/פריטים מתוך קבוצה המילים המתאימות לשימוש הן “בהם” או “בהן” (Among). ביניהם הכוונה למשהו שנמצא פיזי (המוצר נמצא על המדף בין הענבים לתפוחים).
אחד עם השנייה: האפשרויות שהשפה שלנו מספקת לתיאור של פעולה הדדית הן “זה עם זה” לשני זכרים ו”זו עם זו” אם זה 2 נקבות. פעולה הדדית בין זכר לנקבה = “זה את זה”. “הנאשם ועורכת הדין גידפו זה את זה” (ולא זה את זו) ברגע שמדובר בפעולה הדדית – כלומר אני נגיד מדבר עם לנה, לנה עונה לי אז אנו מקיימים שיחה וזו פעולה הדדית. ברגע שמדובר בפעולה חד צדדית כגון המורה מדבר איתי ואני רק מקשיבה אז ניתן לומר “אחד עם השנייה” כי הפעולה לא הדדית. אבל אם אני מגיבה למורה אז הפעולה הדדית אז צריך להגיד “זה את זה”.
נקטה בהליכים: הפועל נקט הגיע אלינו מן הארמית ומשמעותו היא “לקח” או “אחז”. בשפה המשפטית נוהגים להשתמש בפועל “נקט” בהשאלה (לנקוט הליכים). מה הטעות בנקטה הליכים? התשובה הרשמית היא “מושא ישיר” והתשובה המובנת היא זו: חלק מהפעלים נזקקים למילים שישלימו אותם (למשל, לא מספק לכתוב “השופט פנה”) חייבים להוסיף אל מי הוא פנה. כדי להוסיף את המילים המשלימות באופן תקני נזקקים חלק מהמילים למילת יחס(“השופט פנה אל הנאשם”) בעוד שלפעלים אחרים אין צורך במילת יחס (“השופט הגיש תביעה”) או שניתן להוסיף להם רק את מילת היחס “את” (התובע הגיש את התביעה). רבים בטוחים שהפועל “נקט” מצריך אחריו את מילת היחס “ב” (נקט בהליכים) אלא שנקט הוא דווקא פועל שמשתמשים בו ללא מילה יחס, או רק עם מילת היחס “את”. על כן יש להימנע ממילת היחס “ב” ולכתוב “הפרקליטות נקטה הליכים נגד עבריינים”, “בית המשפט נקט עמדה ברורה בנושא”. אסור לכתוב “נקט ב” צריך להגיד “נקט עמדה”/ “נקט הליכים”.
ברי עונשין: המילה הגיעה אלינו מארמית ופירושה “בן” (בר מצווה = בן מצווה). בשפה המשפטית מרבים הלשתמש בבר במסגרת צירופים המתארים יכולת או תכונה (Able). לגודמה: משיב בר-הסגרה, דיור בר-השגה. כל עוד משתמשים בצורתה המקורית של בר (כלומר, זכר יחיד) הכל בסדר. הבעייה מתחילה כשאנו מנסים להטות את בר לצורות נקבה (“ברת מימוש”) וריבוי (“ברי עונשין”). הבעיה היא שהצורות “ברת”, “ברי” ו”ברות” אינן קיימות בעברית. אפילו בארמית לא. בארמית צורת הנקבה הנפוצה של “בר” היא “בת” וצורת הריבוי הן “בני” ו”בנות”. מעתדה צריך לומר – תכנית בת מימוש, קניינים בני עונשים, דירות בנות השגה.
קשה שלא להפריז: ביטוי לא נכון! ניתן לומר “קשה להפריז” . לרוב משתמשים בביטוי זה כשמתייחסים לעניין חשוב או לעניין חשוב וכדי להדגיש את מידת חשיבותם מציינים ש”קשה להפריז” בה. כך למשל נתקשה להפריז בחשיבותו של אהרן ברק לעולם המשפט, בחשיבותה של הלכת בנק המזרחי למהפכה החוקתית ובחשיבותם של חתולים חמודים לרשת האינטרנט.
לחילופין: אין לכתוב ל”חילופין” אלא “לחלופין” (על משקל “לחלוטין”). מקורה של המילה לחלופין אינו במילה חילוף אלא במילה חלופה (אפשרות/אופציה) שהרי אנו משתמשים בה כדי להצביע על כך שקיימת חלופה אחרת.
לטיפולך המהיר נודה: ביטוי זה אינו נכון. אנו יכולים רק להודות לאדם שאליו פנינו על טיפולו המהיר בנושא. במקום לטיפולך המהיר צריך לכתוב “על טיפולך המהיר נודה” כי אז זה אומר שפונים לאדם. אי אפשר להודות לטיפול אלא אפשר להודות לאדם.

במידה ו- אחת הטעויות הנפוצות ביותר
צריך לכתוב “אם”, “כאשר” “בתנאי ש”, “במקרה שבו”, או “במידה ש-“.
גם “במידה ש” עלול להיות שגוי אם אין מדובר במידה ממש. כלומר, ניתן לכתוב “הוא אינו לומד במידה שנדרשת לו”, אם לא ניתן לכתוב “במידה שאת מתעכבת, אנא עדכני אותו”, יש לכתוב “אם את מעכבת, אנא עדכנתי”.

מאחר ו-, ייתכן ו-, היות ו-, הואיל ש-: בכל אלא יש להחליף את ה-ו’ ב-ש’ ולהיפך.
מילות הקישור הנכונות הן “מאחר ש”, “ייתכן ש”, “היות ש”
שימו לב שעבור הואיל זה הפוך: הואיל ו’.

“מדובר על”: לרוב משתמשים בצירוף זה לצורך תיאור או הגדרה. אך במקרים אלא יש להשתמש ב”מדובר ב” (מדובר בכתבה פרובוקטיבית, מדובר במאות אנשים).
רק אם כותבים על דבר הנמצא במוקד של דיון, ניתן לכתוב “מדובר על” – “בחדשות הערב דובר על הגעתו הקרבה של נשיא ארה”ב דונאלד טראמפ”.

“נמנה על”, “נמנה בין”: המילה מגיעה מהפועל למנות (לספור). לכן יש לכתוב תמיד “נמנה עם” כאשר המשמעות היא “נמצא באותה רשימה עם” וברשימה יש פריטים שאותם מונים. למשל “מארק צוקרברג נמנה עם המיליארדרים הצעירים בעולם”.

לשכור X (לא שווה) להשכיר: השוכר משלם כסף למשכיר תמורת שימוש בסחורה או בנכס המושכר. המשכיר הוא בעל הרכוש המושכר. הוא מקבל כסף מהשוכר עבור שימוש ברכוש/בנכס שלו. “שכרנו מכונית לטיול” ולא “השכרתי דירה מדהימה מחבר”.

ללוות X (לא שווה) להלוות: הלווה מקבל כסף או מוצר מתכלה מהמלווה ומחזיר את שוויו בהמשך. המלווה הוא בעל הרכוש המולווה- הוא נותן הלוואה ללווה ומקבל אותה בחברה. כלומר ללוות = לקחת הלוואה, להלוות= לתת הלוואה. לדוגמה :”הלוויתי אלף ש”ח לאחותי” ולא :הלוויתי אלף ש”ח מאחותי”. “לוויתי כוס סוכר מהשכנה”.

לשאול X (לא שווה) להשאיל: השואל מקבל דבר מה בלתי מתכלה מהמשאיל ומחזיר את אותו פריט בתום השימוש. המשאיל הוא בעל הפריט המושאל. “אני שאלתי ספר מהספרייה”, “חבר השאיל לי את האופניים שלו”.
חשוב לבצע הבחנה ברורה בין הלוואה להשאלה: השאלה זה לקיחת מוצר והחזרתו. כסף אי אפשר לשאול. אופניים אי אפשר להלוות אלא רק לשאול.
כלומר – כסף מלווים, אופנים (חפצים בלתי מתכלים) משאילים.
להלוות זה רלוונטי יותר לכסף.

הליך X (לא שווה) תהליך:
הליך: נוהל שמתבצע במקרה ספציפי (קצר) (ניתוח לב הוא הליך רפואי המתבצע לעיתים בחולי לב, ערעור על פסק דין הוא הליך משפטי). קצר
תהליך: שינוי שמתרחש לאורך זמן, השתלשלות עניינים (הוא עבר תהליך פסיכולוגי ארוך עד שהשתקם מהטראומה). לרוב בפסיכולוגיה זה יהיה תהליך כי זה אורך זמן. אבחון פסיכולוגי = הליך. טיפול פסיכולוגי = תהליך פסיכולוגי.

כנסו X (לא שווה) היכנסו: כנסו היא אינה מילת הציווי של תיכנסו.
כנסו = מהפועל לכנס (לכנס ישיבה). “כנס את הישיבה ל-10 בבוקר”. לא נכון להגיד “כנסי הביתה”.
היכנסו = מהפועל להיכנס. “ברווזים ברווזים היכנסו הביתה”. “היכנסי הביתה”. לא נכון להגיד “תיכנסי הביתה”.

עילגית מדוברת
מגף, מכנס, נעל, תחתון, גרביון: צריך לכתוב מכנסיים, מגפיים, נעליים, תחתונים, גרביונים.
אפשר לומר מגף ימין או מגף שמאל. אבל אם מתכוונים לשני הצדדים חובה לומר מגפיים.

לא חייב/ לא צריך: הצירופים האלה יכולים להיות תקינים לגמרי אך תלוי בהקשר. אין שום בעיה לכתוב “את לא חייבת להסיר שערות מבית השחי”. הבעיה היא כאשר משתמשים בהם במשמעות של “אין צורך” או “לא חובה” (אלה הצורות הנכונות). למשל, “המורה אמרה שלא חייב להכין שיעורים”, “לא צריך להיות מומחה גדול בעסקים” – משפטים שגויים.
צריך לכתוב: “המורה אמרה שלא חובה להכין שיעורים”. “אין צורך להיות מומחה גדול בעסקים”.

זה מרגיש: בעברית דומם (“זה”) לא יכול להרגיש. לא נכון לומר “מרגיש לי מוזר שהיא הגיבה ככה”. צריך לכתוב “אני מרגישה מוזק שהיא הרגישה ככה” / “התגובה שלה מוזרה בעיניי”/ “להרגשתי, התגובה שלה מוזרה”.

“אבל לא רק”: הצירוף יכול להיות תקין, תלוי במיקום שלו במשפט. מאוד נפוץ לסיים משפטים במילים “אבל לא רק” במשמעות של תוספת וזו טעות.
לא נכון לכתוב “בתפריט המסעדה תמצאו כריכים ופסטות” אבל לא רק. “אחרי המילים “אבל לא רק” חייב לבוא עוד משהו. ניתן לכתוב “אבל לא רק כריכים ופסטות תמצאו בתפריט. אפשר לכתוב “אבל יש בו הרבה יותר”. אם מטבע הלשון בתחילת המשפט אין בעיה. כי אחרי המילים האלו חייב לבוא עוד משהו.

“לשים”: מה לא שמים – בגדים, נעליים, גרביים, כובע, משקפיים, תכשיטים, עניבה, מוזיקה, סרט, ספה (או כל רהיט אחר), מדף (או כל פריט אחר שיש להתקין). דוגמה קלאסית לטעות “אל תשימי את הסרט”.
להציב ספה, להתקין מדף
מתי כן נשתמש? כשאין פועל מתאים יותר, כלומר פועל ייעודי.

ההבדל בין “המון” ל”הרבה”: המון זה משהו שאי אפשר לספור אותו.

“כן” או “כנה”: כן

“לעשות”: מה לא עושים – מסיבה, פגישה, השוואה, טיפול, תהליך, מחקר, בדיקה, חקירה, רשימה, שיחה, בירור, קניות.
באילו פעלים להשתמש במקום: לערוך מסיבה, לקיים פגישה, לערוך השוואה, לחולל/לעבור תהליך, לערוך רשימה, לקיים שיחה, לערוך בירור, לערוך קניות/לצאת לקניות.
במקרים רבים ניתן להחליף בין המילים לערוך/לקיים – ניתן לערוך פגישה וגם לקיים פגישה.
מתי כן : החלטתי לעשות מעשה.

“לסגור”/”לפתוח”: מה לא סוגרים/פותחים – אור, מכשירי חשמל, תריסים, עיניים.
באיזה פעלים להשתמש? להדליק/לכבות את האור, להדליק/לכבות את הסמארטפון, להפעיל/לכבות את הבלנדר, להגיף תריסים (תריסים אפשר לפתוח אבל אי אפשר לסגור אלא להגיף).

כפילות מיותרת
“כמו למשל”: לא צריך גם וגם. או “כמו”. או “למשל”.
“כדוגמת”: “כ” ו”דוגמת” הן מילים נרדפות.
“ממזמן”: כפילות בין “מ” ל”מזמן”. כפילות שגויה.
“בערך כ-20”: כפילות בין “בערך” ל-“כ”.
“אלטרנטיבה חלופית”: אלטרנטיבה = חלופה.
מה כן? “נעלי בד הן אלטרנטיבה לנעלי עור”.
הסתייגות קלה: אם אתם מונים אלטרנטיבות וכבר ציינתם אלטרנטיבה אחת, תוכנו לכנות את הבאה בתור “אלטרנטיבה אחרת”. לדוגמה, “נעלי בד הן אלטרנטיבה אחת לנעלי עור; נעלי פלסטיק הן אלטרנטיבה אחרת לנעלי עור”.
“עם זאת” ולא “יחד עם זאת”
“נראה ש” / “כנראה” ולא “כנראה ש”

טאטוטולוגיה: חזרה על מילים זהות או דומות באותו משפט ללא צורך.
“אצטדיון רמת גן הוא אצטדיון גדול”. מספיק לומר “אצטדיון רמת גן הוא מבנה גדול” או אפילו “אצטדיון רמת גן הוא גדול”.

טעויות בביטויים
“למגינת ליבי” ולא “למנגינת ליבי”
“מתי מעט” ולא “מעטי מעט”: והמשמעות היא מעטים/אחדים/ספורים
“וידוא הריגה” ולא “וידוי הריגה”
“אם בארזים נפלה שלהבת” ולא “אם בארזים נפלה שלכת”
“משלח יד” ולא “משלוח יד”: הכוונה היא למקצוע/ עיסוק
“לזרות מלח על הפצעים” ולא “לזרוע מלח על הפצעים”
“להבדיל אלפי הבדלים” ולא “להבדיל אלפי הבדלות”

המשך טעויות
“באם” וגם “בכדי” = טעויות!
צריך לכתוב “אם”, “כדי”.

גרביים: זכר. גרביים יפים.
גרב אחת = נקבה. גרב ארוכה
זוג גרביים = זכר. גרביים ארוכים

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X