עריכה לשונית

סיכום שיעור 3

hboaron

hboaron

פרטי הסיכום

קורס: עריכה לשונית

מספר השיעור: 3

סיכום השיעור

עריכה לשונית- שעור 3 (עו”ד טוביה יגר)

השיעור נעסוק בין היתר בטעויות לשון נפוצות, והדרכים לתקנן:

דוגמא למכתב המנוסח בסגנון משפטי:

אדון נכבד,

ב-1 בינואר 2016 פרסמת בדף הפייסבוק שלך עשרה סטטוסים העוסקים במדיניות הענישה “המקלה מדי” (כהגדרתך) של הפרקליטות הפלילית – ביניהם סטטוס העוסק בפרשה שאירעה בחודש מאי הקודם. בסטטוס האמור תיארת כיצד שני “עבריינים מסוכנים” (כהגדרתך) שיתפו פעולה אחד עם השנייה כדי לפרוץ לדירת שכנתם הקשישה ולגזול את תכשיטיה. מהמתואר בסטטוס יכול הקורא הסביר להסיק כי הפרקליטות התרשלה בכך שלא נקטה בהליכים נגד אותם עבריינים – אלא שאותם “עבריינים מסוכנים” הם למעשה קטינים מתחת לגיל 12 ועל כן אינם ברי-עונשין.
קשה שלא להפריז בחומרת ההשפעה שיכולה להיות למצג מטעה זה על מידת אמונו של הציבור בפרקליטות. נוכח האמור לעיל נבקשך להסיר את הסטטוס המטעה לאלתר. לחילופין תוכל לערוך אותו מחדש באופן שיבהיר את מצב העניינים המשפטי לאשורו.
לטיפולך המהיר נודה.

1. ביניהם

עורכי דין רבים נוטים להשתמש בטעות במילים “ביניהם” או “ביניהן” (between) כשהם מתארים דבר אחד או יותר מתוך רבים (לדוגמה: “החברה עוסקת בייבוא מוצרים שונים, ביניהם וילונות ושטיחים”; “הנתבעים, ביניהם שלושה אזרחים זרים, טוענים כי דין התביעה להידחות”). אלא שבהקשרים שבהם רוצים להתייחס לפריט או לפריטים מתוך קבוצה, המילים המתאימות לשימוש הן “בהם” או “בהן” (among – ובעברית: בתוכם, בקרבם): “מוצרים שונים, בהם וילונות ושטיחים”; “הנתבעים, בהם שלושה אזרחים זרים”.

לפיכך, במקרה המתואר במכתב ההתראה, בהתייחסות לסטטוס אחד מתוך קבוצה של עשרה נכון היה לכתוב: “פרסמת עשרה סטטוסים – בהם סטטוס העוסק בפרשה שאירעה בחודש מאי”.

2. אחד עם השנייה

פעולות הדדיות הן כאלה שאותן מבצעים צדדים זה כלפי זה באופן הדדי, כגון “להתחבק” או “להתנשק” (לפחות רצוי שתהיינה הדדיות, אחרת הן יובילו לפעולות פחות הדדיות, כגון “להיתבע על הטרדה מינית” או “להתעוור מספריי פלפל”). פעולות מסוימות הן הדדיות מעצם טיבן (“להתחתן”), בעוד שאחרות הדדיות רק בהקשרים מסוימים.

למשל, “להחמיא”. אין ספק שמחמאות יכולות להינתן באופן הדדי, אך עם זאת, כשבחור אומר לבחורה “את נראית כמו אסתי גינזבורג”, והיא עונה “גם אתה נראה כמו אסתי גינזבורג”, זו, לרוב הדעות, אינה פעילות של החמאה הדדית.

בעברית, הביטוי “אחד עם השנייה” אינו תקני לתיאור פעולה הדדית. האפשרויות שהשפה שלנו מספקת לתיאור של פעולה הדדית הן “זה עם זה” לשני זכרים (כמו גם “זה את זה”, “זה לזה” וכדומה), ו”זו עם זו” וכדומה לשתי נקבות (“השופטת והקלדנית הסתכלו זו על זו בתדהמה בעת שהנתבע והתובע דחפו זה את זה”).

שימו לב שבמקרה של פעולה הדדית בין זכר לנקבה יהיה הביטוי התקני “זה את זה” ולא “זה את זו”. מדוע? זאת בהתאם לברירת המחדל הידועה של העברית, שלפיה צורת הזכר משמשת גם זכרים וגם נקבות (ותכל’ס זה גם הגיוני, מפני שאם נאמר שהנאשם ועורכת הדין גידפו זה את זו – משמעות הדבר תהיה שהנאשם גידף את עורכת הדין – ולא להיפך).

3. נקטה בהליכים

הפועל “נקט” הגיע אלינו מן הארמית ומשמעותו היא “לקח” או “אחז” (לדוגמה: “נשבע בנקיטת חפץ” = נשבע בזמן שהוא אוחז, פיזית, בחפץ קדוש). בשפה המשפטית אנו נוהגים להשתמש בפועל “נקט” בהשאלה (לנקוט הליכים, לנקוט עמדה, לנקוט צעדים, לנקוט אמצעים וכדומה).
מהי הטעות ב”נקטה בהליכים”? התשובה הרשמית היא “מושא ישיר”, והתשובה המובנת היא זו: חלק מהפעלים נזקקים למילים שישלימו אותם (למשל, לא מספיק לכתוב ש”השופט פנה”. חייבים להוסיף אל מי הוא פנה). כדי להוסיף את המילים המשלימות באופן תקני נזקקים חלק מהפעלים למילת יחס (“השופט פנה אל הנאשם”, “החשוד הודה במעשה”), בעוד שלפעלים אחרים אין צורך במילת יחס (“התובע הגיש תביעה”) או שניתן להוסיף להם רק את מילת היחס “את” (התובע הגיש את התביעה).ובחזרה ל”נקט”: רבים בטוחים שפועל זה מצריך אחריו את מילת היחס “ב” (“נקט בהליכים”, “נקט בעמדה”), אלא ש”נקט” הוא דווקא פועל שמשתמשים בו ללא מילת יחס, או רק עם מילת היחס “את”. על כן יש להימנע ממילת היחס “ב” ולכתוב כך: “הפרקליטות נקטה הליכים נגד העבריינים”, “בית המשפט נקט עמדה ברורה בנושא”, “התובע נקט את כל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו”.

4. ברי-עונשין

כמו “נקט”, גם המילה “בר” הגיעה אלינו מהארמית, ופירושה הוא “בן” (בר-מצווה = בן-מצווה). בשפה המשפטית אנו מרבים להשתמש ב”בר” במסגרת צירופים המתארים יכולת או תכונה (כמו הסיומת – able באנגלית). לדוגמה: משיב בר-הסגרה, מומחה בר-סמכא, דיור בר-השגה ועוד.

כל עוד אנחנו משתמשים בצורתה המקורית של “בר” (כלומר, זכר יחיד) – הכול דבש. הצרות מתחילות כשאנו מנסים להטות את “בר” לצורות נקבה (“ברת-מימוש”) וריבוי (“ברי-עונשין”, “ברות-השגה”). הבעיה היא שהצורות “ברת”, “ברי” ו”ברות” לא רק שאינן קיימות בעברית, אפילו בארמית הן בקושי קיימות: בארמית, צורת הנקבה הנפוצה של “בר” היא “בת”, וצורות הריבוי הן “בני” ו”בנות”.על כן, מעתה הקפידו למחוק את “ברת”, “ברי” ו”ברות” מהלקסיקון, וכתבו כך:תכנית בת-מימוש, קטינים בני-עונשין ודירות בנות-השגה.

5. קשה שלא להפריז

רוויי ספקות הם חיינו: האם ינצח המערב את דאעש? האם נצליח להוריד את יוקר המחייה? האם השמלה ההיא הייתה כחולה או זהובה? בחיים שכאלה, מנחם לדעת שלפחות בדבר אחד אין כל ספק – והוא שקשה להפריז במספר האנשים המשבשים את הביטוי הזה.

הסיבה לכך שקשה כל כך להפריז (=להגזים) במספרם היא שיש כל כך הרבה כאלה. לכן, גם אם אתאמץ כמיטב יכולתי להגזים ואטען שהם מהווים, נניח, 97 אחוז מהאוכלוסייה – עדיין ייתכן שמספרם גדול מכך. אם, לעומת זאת, קשה היה שלא להגזים במספרם – אזי גם אם אטען שמדובר בחמישה אנשים בלבד, עדיין ייתכן שמדובר, למעשה, רק בשלושה. קפיש? לרוב משתמשים בביטוי זה כשמתייחסים לעניין חשוב או לאדם חשוב, וכדי להדגיש את מידת חשיבותם מציינים ש”קשה להפריז” בה. כך למשל, נתקשה להפריז בחשיבותו של אהרן ברק לעולם המשפט, בחשיבותה של הלכת בנק המזרחי למהפכה החוקתית ובחשיבותם של חתולים חמודים לרשת האינטרנט.

6. לחילופין

שימו לב: מקורה של המילה “לחלופין” אינו במילה “חילוף” (המרה של דבר אחד באחר – למשל “חילופי שבויים” או “חילופי משמרות”) אלא במילה “חלופה” (אפשרות, אלטרנטיבה), שהרי אנו משתמשים בה כדי להצביע על כך שקיימת חלופה אחרת (“לחלופין, תוכל לערוך את הסטטוס”). על כן היו”ד מיותרת, ואין לכתוב “לחילופין” אלא “לחלופין” (על משקל “לחלוטין”).

7. לטיפולך המהיר נודה

בואו נשנה לרגע את סדר המילים במשפט: במקום “לטיפולך המהיר נודה” נכתוב “נודה לטיפולך המהיר”. כעת קל יותר לשים לב לטעות: האם אנו יכולים להודות לטיפול? מובן שלא. אנו יכולים רק להודות לאדם שאליו פנינו על טיפולו המהיר בנושא. לפיכך, כדי לנסח את הסיומת למכתב ההתראה באופן תקין יהיה עלינו להשתמש במילת היחס המתאימה – “על טיפולך המהיר נודה”

טעויות נפוצות במילות קישור

1. “במידה ו-“: אחת הטעויות הנפוצות ביותר. במקום זאת יש לכתוב “אם”, “כאשר”, “בתנאי ש-“, “במקרה שבו”, או “במידה ש-“. שימו לב שגם שימוש במילת הקישור “במידה ש-” עשוי להיות שגוי אם אין מדובר במידה ממש. כלומר, ניתן לכתוב “הוא אינו לומד במידה שנדרשת לו”, אך לא ניתן לכתוב “במידה שאת מתעכבת, אנא עדכני אותי” – יש לכתוב “אם את מתעכבת, אנא עדכני אותי”.

2. “מאחר ו-“, “יתכן ו-“, “היות ו-“, “הואיל ש-“: בכל אלה יש להחליף את הו’ בש’, ולהיפך. מילות הקישור הנכונות הן “מאחר ש-“, “יתכן ש-“, “היות ש-“. שימו לב שעבור “הואיל” זה הפוך: צריך להיות “הואיל ו’-“. את זה קל מאוד לזכור. פשוט זכרו “הואיל ו-“, וכל השאר יהיה ב-ש’.

3. “מדובר על”: לרוב משתמשים בצירוף זה לצורך תיאור או הגדרה, אך במקרים אלה יש להשתמש ב”מדובר ב-“: “מדובר בכתבה פרובוקטיבית במיוחד”, “מדובר במאות אנשים”. רק אם כותבים על דבר הנמצא במוקד של דיון, ניתן לכתוב “מדובר על”. למשל, “בחדשות הערב דובר על הגעתו הקרבה של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ”, או “במחקר מדובר על הגורמים למחלה”. מדובר בשגיאה שמביאה לי את הסעיף. ונעבור לסעיף הבא.

4. “נמנה על”, “נמנה בין”: המילה “נמנה” מגיעה מהפועל למנות (לספור). ולכן יש לכתוב תמיד “נמנה עם” כאשר המשמעות היא “נמצא באותה רשימה עם”, וברשימה יש פריטים שאותם מונים. למשל, “מארק צוקרברג נמנה עם המיליארדרים הצעירים בעולם”.

זה לא מה שאתם חושבים שזה: מילים בשימוש שגוי

5. לשכור  להשכיר: השוכר משלם כסף למשכיר תמורת שימוש בסחורה או בנכס המושכר. המשכיר הוא בעל הרכוש המושכר – הוא מקבל כסף מהשוכר עבור שימוש ברכוש או בנכס שלו. לדוגמא: “שכרנו מכונית לטיול”, “השכרתי את הדירה שלי לדיירים למשך שנה”.

6. ללוות  להלוות: הלווה מקבל כסף או מוצר מתכלה מהמלווה ומחזיר את שוויו בהמשך. המלווה הוא בעל הרכוש המולווה – הוא נותן הלוואה ללווה ומקבל אותה בחזרה. כלומר, ללוות = לקחת הלוואה. להלוות = לתת הלוואה. לדוגמא: “הלוויתי אלף ש”ח לאחותי”, “לוויתי כוס סוכר מהשכנה”.

7. לשאול  להשאיל: השואל מקבל דבר מה בלתי מתכלה מהמשאיל ומחזיר את אותו פריט בתום השימוש. המשאיל הוא בעל הפריט המושאל – הוא נותן אותו לזמן מוגבל לשואל ומקבל אותו בחזרה בתום תקופת השימוש. לדוגמא: “שאלתי ספר מהספרייה”, “חבר השאיל לי את האופניים שלו”.

[חשוב גם לבצע הבחנה ברורה בין הלוואה לבין השאלה: כסף אי אפשר לשאול (אלא אם כן שאלתם ממישהו שטר לצורך ביצוע קסם – פעולה יומיומית ושגרתית, בסך הכול). השגיאה השגורה היא דווקא הפוכה: “תלווה לי את האופניים שלך” – הכול טוב ויפה, אבל אופניים תוכלו רק לשאול. אם תחזירו תמורתם זוג אופניים אחר (בתוספת ריבית והצמדה, כנהוג) – מדובר כבר בסחר חליפין או סתם בהחלפה.]

8. הליך  תהליך: הליך הוא נוהל שמתבצע במקרה ספציפי (“ניתוח לב הוא הליך רפואי המתבצע לעתים בחולי לב”, “ערעור על פסק דין הוא הליך משפטי”), בעוד שתהליך מתאר שינוי שמתרחש לאורך זמן, השתלשלות עניינים (“הוא עבר תהליך פסיכולוגי ארוך עד שהשתקם מהטראומה”). אני פשוט זוכרת שהליך הוא פרוצדורה. כבר יותר קל, נכון?

9. כנסו  היכנסו: נהוג בטעות לחשוב ש”כנסו” היא מילת הציווי של “תיכנסו” (לדוגמא, “כנסו כנסו!”). אך למעשה המילה “כנסו” מגיעה מהפועל “לכנס”  (כמו לכנס ישיבה, לכנס ועידה וכו’) בעוד ש”היכנסו” מגיעה מהפועל “להיכנס”. אז אם אתם רוצים לצוות על מישהו להיכנס, הצורה הנכונה היא “ברווזים ברווזים, היכנסו הביתה”. אם אתן רוצות לקבוע ישיבה במשרד, שלחו מייל לעוזר שלכן בלשון הבאה: “כנס את הישיבה ל-10 בבוקר”.

31 שגיאות נפוצות בכתיבה: האם גם אתם עושים אותן?

highlighter

נכתב בשיתוף עם: ליבי רן
אינפוגרפיקות: ליבי רן

בין אם אתם מאמינים שכתיבה היא הצד החזק שלכם, או שאתם לא מייחסים חשיבות רבה לצורה שאתם כותבים בה – אני ממליצה לכם לקרוא את הפוסט הזה. הרעיון לפוסט הגיע מהמגיהה שאני עובדת לצדה, ליבי רן, אשר עוברת מדי יום על עשרות מאמרים הנכתבים על ידי כותבי תוכן, ובכל יום מלקטת מהם שגיאות חדשות (אם אתם לא רוצים להיות הכותבים האלה, מומלץ לקרוא את המאמר שלי על טיפים להגהה מושלמת של הטקסטים שלכם) . שימו לב – אפילו כשמדובר באנשים שעוסקים בכתיבה, שגיאות שגורות לא פוסחות עליהם. אז מה זה אומר לגבי אנשים שאינם עוסקים בכתיבה? מה זה אומר לגביכם?

כתיבה היא כלי קריטי ביום-יום שלנו: כאנשים שחיים בעידן דיגיטלי, אנחנו מסתמכים היום על כתיבה הרבה יותר מאשר אנחנו מסתמכים על דיבור. רוב התקשורת שלנו – בעבודה, בלימודים, מול בני המשפחה ועם החברים – מתבצעת בכתיבה. אז מילא אם אנחנו עושים שגיאה כאשר אנחנו מתכתבים נמרצות עם חבר בווטסאפ על הפרק האחרון בסדרה הלוהטת של הרגע (בלי ספוילרים!), אבל איך זה נראה אם אנחנו כותבים לבוס שלנו מייל, מגישים עבודה לאוניברסיטה או בונים לעצמנו אתר מקצועי או דף פייסבוק עסקי (שבהם נדרשים לא פעם כישורי כתיבה שיווקית) – שיש בהם שגיאות? זה נראה לא טוב. זה נראה כאילו אנחנו עילגים. במציאות אנחנו עשויים להיות אנשים רהוטים, משכילים ואינטליגנטים – אבל הרושם הזה לא יעבור אל מי שקורא את מה שכתבנו.

את הפוסט הזה ליבי ואני כותבות לא כי אנחנו רוצות להתנשא עליכן ועליכם, חלילה – אלא דווקא משום שכמי שעוסקות בכתיבה, בעריכה ובהגהה, יש כאן שגיאות שגם אנחנו נהגנו לעשות בעבר, ואנחנו אסירות תודה למי שעזר לנו בדרכנו ולימד אותנו להימנע מהן – מורים, מרצים, עורכים לשוניים, אתר האקדמיה ללשון העברית ועוד. מאחר שסרבולה היא חברה המספקת שירותי תוכן, חשבנו שיהיה ראוי להעביר הלאה את הידע שצברנו כדי לגרום לכם להיות כותבים טובים יותר – כשאתם משרבטים פתק אוהב לבת הזוג, כשאתן מתכתבות עם קולגות בעבודה, כשאתם מגישים מועמדות לתפקיד מבוקש או כשאתן כותבות בלוג.

אז אחרי ההקדמה המתבקשת – קבלו את מצעד השגיאות הנפוצות! לנוחיותכם, חילקנו אותן ל-6 קטגוריות.

מה קשור? טעויות נפוצות במילות קישור

1. “במידה ו-“: אחת הטעויות הנפוצות ביותר. במקום זאת יש לכתוב “אם”, “כאשר”, “בתנאי ש-“, “במקרה שבו”, או “במידה ש-“. שימו לב שגם שימוש במילת הקישור “במידה ש-” עשוי להיות שגוי אם אין מדובר במידה ממש. כלומר, ניתן לכתוב “הוא אינו לומד במידה שנדרשת לו”, אך לא ניתן לכתוב “במידה שאת מתעכבת, אנא עדכני אותי” – יש לכתוב “אם את מתעכבת, אנא עדכני אותי”.

2. “מאחר ו-“, “יתכן ו-“, “היות ו-“, “הואיל ש-“: בכל אלה יש להחליף את הו’ בש’, ולהיפך. מילות הקישור הנכונות הן “מאחר ש-“, “יתכן ש-“, “היות ש-“. שימו לב שעבור “הואיל” זה הפוך: צריך להיות “הואיל ו’-“. את זה קל מאוד לזכור. פשוט זכרו “הואיל ו-“, וכל השאר יהיה ב-ש’.

3. “מדובר על”: לרוב משתמשים בצירוף זה לצורך תיאור או הגדרה, אך במקרים אלה יש להשתמש ב”מדובר ב-“: “מדובר בכתבה פרובוקטיבית במיוחד”, “מדובר במאות אנשים”. רק אם כותבים על דבר הנמצא במוקד של דיון, ניתן לכתוב “מדובר על”. למשל, “בחדשות הערב דובר על הגעתו הקרבה של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ”, או “במחקר מדובר על הגורמים למחלה”. מדובר בשגיאה שמביאה לי את הסעיף. ונעבור לסעיף הבא.

4. “נמנה על”, “נמנה בין”: המילה “נמנה” מגיעה מהפועל למנות (לספור). ולכן יש לכתוב תמיד “נמנה עם” כאשר המשמעות היא “נמצא באותה רשימה עם”, וברשימה יש פריטים שאותם מונים. למשל, “מארק צוקרברג נמנה עם המיליארדרים הצעירים בעולם”.

זה לא מה שאתם חושבים שזה: מילים בשימוש שגוי

5. לשכור  להשכיר: השוכר משלם כסף למשכיר תמורת שימוש בסחורה או בנכס המושכר. המשכיר הוא בעל הרכוש המושכר – הוא מקבל כסף מהשוכר עבור שימוש ברכוש או בנכס שלו. לדוגמא: “שכרנו מכונית לטיול”, “השכרתי את הדירה שלי לדיירים למשך שנה”.

6. ללוות  להלוות: הלווה מקבל כסף או מוצר מתכלה מהמלווה ומחזיר את שוויו בהמשך. המלווה הוא בעל הרכוש המולווה – הוא נותן הלוואה ללווה ומקבל אותה בחזרה. כלומר, ללוות = לקחת הלוואה. להלוות = לתת הלוואה. לדוגמא: “הלוויתי אלף ש”ח לאחות”, “לוויתי כוס סוכר מהשכנה”.

7. לשאול  להשאיל: השואל מקבל דבר מה בלתי מתכלה מהמשאיל ומחזיר את אותו פריט בתום השימוש. המשאיל הוא בעל הפריט המושאל – הוא נותן אותו לזמן מוגבל לשואל ומקבל אותו בחזרה בתום תקופת השימוש. לדוגמא: “שאלתי ספר מהספרייה”, “חבר השאיל לי את האופניים שלו”.

[חשוב גם לבצע הבחנה ברורה בין הלוואה לבין השאלה: כסף אי אפשר לשאול (אלא אם כן שאלתם ממישהו שטר לצורך ביצוע קסם – פעולה יומיומית ושגרתית, בסך הכול). השגיאה השגורה היא דווקא הפוכה: “תלווה לי את האופניים שלך” – הכול טוב ויפה, אבל אופניים תוכלו רק לשאול. אם תחזירו תמורתם זוג אופניים אחר (בתוספת ריבית והצמדה, כנהוג) – מדובר כבר בסחר חליפין או סתם בהחלפה.]

8. הליך  תהליך: הליך הוא נוהל שמתבצע במקרה ספציפי (“ניתוח לב הוא הליך רפואי המתבצע לעתים בחולי לב”, “ערעור על פסק דין הוא הליך משפטי”), בעוד שתהליך מתאר שינוי שמתרחש לאורך זמן, השתלשלות עניינים (“הוא עבר תהליך פסיכולוגי ארוך עד שהשתקם מהטראומה”). אני פשוט זוכרת שהליך הוא פרוצדורה. כבר יותר קל, נכון?

9. כנסו  היכנסו: נהוג בטעות לחשוב ש”כנסו” היא מילת הציווי של “תיכנסו” (לדוגמא, “כנסו כנסו!”). אך למעשה המילה “כנסו” מגיעה מהפועל “לכנס”  (כמו לכנס ישיבה, לכנס ועידה וכו’) בעוד ש”היכנסו” מגיעה מהפועל “להיכנס”. אז אם אתם רוצים לצוות על מישהו להיכנס, הצורה הנכונה היא “ברווזים ברווזים, היכנסו הביתה”. אם אתן רוצות לקבוע ישיבה במשרד, שלחו מייל לעוזר שלכן בלשון הבאה: “כנס את הישיבה ל-10 בבוקר”.

עילגית מדוברת: גם בדיבור זה נשמע לא טוב

0. “מכנס”, “מגף”, “נעל”, “תחתון”, “גרביון”: אלא אם כן התחלתם אופנה חדשה שלפיה מגניב עכשיו ללבוש חצי מכל פריט לבוש, לכתוב “קניתי מכנס” או “המגף הזה מאד יפה” פשוט נשמע רע. יש להשתמש ב”מכנסיים”, “מגפיים”, “נעליים”, “תחתונים” ו”גרביונים”. אין בעיה להשתמש במילים בצורת היחיד כשהכוונה היא אכן לצורת היחיד, אבל תסכימו איתי שהמשפט “קניתי חולצה עם שרוול קצר” מעלה תהיות בנוגע לאורכו של השרוול השני.

11. “לא חייב”, “לא צריך”: הצירופים האלה יכולים להיות תקינים לגמרי, אך זה תלוי בהקשר. אין שום בעיה לכתוב “את לא חייבת להסיר שערות מבית השחי” או “אבא, אני לא צריך שתכבס לי את הגרביים”. הבעיה היא כאשר משתמשים בהם במשמעות של “אין צורך” או “לא חובה” (שאלה, אגב, הצורות הנכונות). למשל, “המורה אמרה שלא חייב להכין שיעורים”, “לא צריך להיות מומחה גדול בעסקים” הם משפטים שגויים. הם צריכים להיכתב כך “המורה אמרה שלא חובה להכין שיעורים”, “אין צורך להיות מומחה גדול בעסקים”. אגב, אם זו המורה ללשון, תכינו את השיעורים. מה אכפת לכם?

12. “זה מרגיש”: נורא כיף לדבר באמריקאית (“It feels like”), אני יודעת – אבל בעברית דומם (“זה”) לא יכול להרגיש. “מרגיש לי מוזר שהיא הגיבה ככה” – לא נכון. “אני מרגישה מוזר שהיא הגיבה ככה”/”התגובה שלה מוזרה בעיניי”/”להרגשתי, התגובה שלה מוזרה” – נכון.

13. “אבל לא רק”: גם במקרה הזה, הצירוף יכול להיות תקין, תלוי במיקום שלו במשפט. מאד נפוץ לסיים משפטים במילים “אבל לא רק” במשמעות של תוספת, וזאת טעות. לא נכון לכתוב “בתפריט המסעדה תמצאו כריכים ופסטות, אבל לא רק” כי זהו משפט חסר: אחרי המילים “אבל לא רק” חייב לבוא עוד משהו. לעומת זאת, ניתן לכתוב “אבל לא רק כריכים ופסטות תמצאו בתפריט”, או “בתפריט תמצאו כריכים, פסטות וגם סלטים”. ניסוח אחר אפשרי: “בתפריט המסעדה תמצאו כריכים ופסטות, אבל יש בו עוד הרבה יותר”. יופי, עכשיו אני רעבה.

יש לזה מילה: אל תתעצלו, השתמשו בפועל המתאים

הידעתם? בשפה העברית יש כל כך הרבה פעלים, שכמעט לכל שם עצם תוכלו להצמיד פועל שונה שהומצא במיוחד עבורו! למרבה הצער, יותר מדי אנשים משתמשים בשלושת הפעלים הבאים לתיאור כל פעולה כמעט, וחבל – כי זה נראה ונשמע עילג.

14. “לשים”: מה לא שמים? בגדים, נעליים, גרביים, כובע, משקפיים, תכשיטים, עניבה, מוזיקה, סרט, ספה (או כל רהיט אחר), מדף (או כל פריט שיש להתקין).
דוגמא קלאסית לשימוש שגוי בפועל “לשים”: “מותק, חכי לי ואל תשימי את הסרט עדיין, אני שם גרביים ובא”.

אז באילו פעלים להשתמש במקום?
ללבוש בגד, לנעול נעליים, לגרוב גרביים, להרכיב משקפיים, לענוד תכשיטים, לענוב עניבה, להשמיע מוזיקה, להקרין סרט (או פשוט “ללחוץ על פליי”),  להציב ספה, להתקין מדף.

15. “לעשות”: מה לא עושים? מסיבה, פגישה, השוואה, טיפול, תהליך, מחקר, בדיקה, חקירה, רשימה, שיחה, בירור, קניות.
דוגמא קלאסית לשימוש שגוי בפועל “לעשות”: “אתם זוכרים שאנחנו עושים מסיבה היום, כן? אז יאללה, מי בא אתי לעשות קניות?”

אז באילו פעלים להשתמש במקום?
לערוך מסיבה, לקיים פגישה, לערוך השוואה, לעבור טיפול/ללכת לטיפול, לחולל/לעבור תהליך, לבצע בדיקה, לערוך רשימה, לקיים שיחה, לערוך בירור, לערוך קניות/לצאת לקניות. במקרים רבים, את הפעלים לערוך/לקיים אפשר להחליף זה בזה – ניתן לערוך פגישה וגם לקיים פגישה.

באופן כללי, תמצאו שיש פעלים שמתאימים למספר שמות עצם, והמשותף להם הוא שכולם יותר מדויקים מהפועל “לעשות”. אני חושבת שזה שוב באשמת השפה האנגלית, שבה “to make” וגם “to do” מיתרגמות לפועל “לעשות”.

16. “לסגור”/”לפתוח”: מה לא סוגרים או פותחים? אור, מכשירי חשמל, תריסים, עיניים.
דוגמא קלאסית לשימוש שגוי בפעלים “לסגור”/”לפתוח”: “אל תפתח את המחשב עכשיו, אני רוצה לסגור את האור.”

אז באילו פעלים להשתמש במקום?

להדליק/לכבות את האור, להדליק/לכבות את הסמארטפון, להפעיל/לכבות את הבלנדר, להגיף תריסים (דווקא תריסים אפשר לפתוח – אבל לא לסגור), לפקוח/לעצום עיניים.

פחות זה יותר: כפילות מיותרת

17. “כמו למשל”: “כמו” ו”למשל” הן מילים נרדפות. לכתוב “כמו למשל” זה כמו לכתוב “כמו כמו” או “למשל למשל”. השתמשו או ב”כמו” או ב”למשל”.

18. “כדוגמת”: כמו בסעיף הקודם, “כ” (שמשעותה היא כמו או בערך) ו“דוגמת” הן מילים נרדפות. לכן, אין לכתוב “יש לכתוב סיפור קצר כדוגמת הסיפור שכתבנו בשיעור”, אלא “יש לכתוב סיפור קצר כמו הסיפור שכתבנו בשיעור”, או “יש לכתוב סיפור קצר דוגמת הסיפור שכתבנו בשיעור”. אני מנחשת שהשיבוש הנפוץ התחיל בגלל הניב “אין כדוגמתו”.

19. “ממזמן”: כל שעליכם לעשות כדי להבין את השגיאה כאן, הוא לשאול את עצמכם האם המילה “ממזמן” שונה במשמעות שלה מהמילה “מזמן”. התשובה, במפתיע, היא לא. משמעות המילה “מזמן” היא “מלפני זמן (כלשהו)”. אז כאשר אתם כותבים “ממזמן”, זה כאילו כתבתם “מלפני מלפני זמן (כלשהו)”. בקיצור, זוהי כפילות, והיא שגויה. ואם אתם כבר יודעים את זה מזמן, אז יאללה, דלגו לסעיף הבא.

20. “בערך כ-20”: המילים הנרדפות מכות שלישית. “כ” ו“בערך” זה אותו דבר. או “כ-20 חתולים” או “בערך 20 חתולים”, תחליטו.

21. “52% אחוזים”: אאוצ’. הטעות הזאת נובעת כנראה מהיעדר תשומת לב, כי אתם ודאי יודעים ש-“%” ו“אחוזים” זה אותו דבר.

22. “אלטרנטיבה חלופית”, “אלטרנטיבה אחרת”: משמעות המילה “אלטרנטיבה” היא “חלופה” או “אפשרות אחרת”. אפשר להשתמש רק באחת האפשרויות האלה – אין לשלב ביניהן. “נעלי בד הן אלטרנטיבה לנעלי עור” – נכון.  “נעלי בד יכולות להחליף נעלי עור” – נכון. “נעלי בד הן אלטרנטיבה אחרת לנעלי עור” – פשוט לא. אני מוסיפה הסתייגות קלה: אם אתם מונים אלטרנטיבות וכבר ציינתם אלטרנטיבה אחת, תוכלו לכנות את הבאה בתור “אלטרנטיבה אחרת”. למשל, “נעלי בד הן אלטרנטיבה אחת לנעלי עור; נעלי פלסטיק הן אלטרנטיבה אחרת לנעלי עור.”

23. “אצטדיון רמת גן הוא אצטדיון”: מכירים את המושג טאוטולוגיה? טאוטולוגיה זה כפל מילים – חזרה על מילים זהות או דומות באותו המשפט, מבלי שיהיה צורך בכך. במשפט “אצטדיון רמת גן הוא אצטדיון גדול”, אין צורך לחזור על המילה אצטדיון, מכיוון שכבר ידוע שמדובר באצטדיון. מספיק לומר “אצטדיון רמת גן הוא מבנה גדול”, או אפילו “אצטדיון רמת גן הוא גדול”.

החילזון מן השפן: ביטויים שהשתבשו בדרך

שילוב פתגמים וביטויים בטקסט מעשיר אותו והופך אותו למעניין יותר, אך אם משתמשים בהם לא נכון, זה ביג מיסטייק – ביג – יוג’, ורק משיג את המטרה ההפוכה.

24. “רקם עור וגידים”: עם כל חיבתי לרקמה, מדובר כאן בקרימה, מלשון קרום, והביטוי הנכון הוא “קרם עור וגידים”. אני מניחה שהשגיאה מגיעה מהשילוב בין הפופולריות של השורש ר.ק.מ לבין המחשבה התמימה והמוצדקת שעור וגידים הם אכן רקמות בגוף. לכו נגד ההיגיון במקרה הזה.

25. “לעשות ימים כלילות”: טוב, כאן זה באמת היפוך משונה: הרי מי שטורח עד כדי כך שהטרחה מדירה שינה מעיניו הופך גם את לילותיו לימים, כלומר, “עושה לילות כימים”. למשפט ההפוך אין משמעות, אלא אם כן התכוונתם לכתוב שישנתם כל היום (וגם כל הלילה).

26. “מעטי מעט”: הביטוי הנכון הוא “מתי מעט”, ומשמעותו היא “מעטים, אחדים, ספורים”. ניתן להבין את הבלבול, שהרי יש דמיון צלילי בין המילה “מתי” למילה “מעטי”. “מתי” במשמעות הזו היא מילה עתיקה המופיעה כבר בתנ”ך: “מתים” = “אנשים”. לא מדובר באנשים מתים, פשוט באנשים. ולכן “מתי מעט” = מעט אנשים.

27. “וידוי הריגה”: הצורה הנכונה היא “וידוא הריגה”. וידוי הוא מה שעושה מי שהרג כשהוא ניגש למשטרה (או לכנסייה, אם הוא קתולי, במקרה). קל לזכור: וידוא נועד לוודא. וידוי נועד לוודות או להתוודות.

28. “אם בארזים נפלה שלכת”: קראי לי קטנונית (אני רגילה), אבל אצתי רצתי לידידתנו ויקיפדיה כדי לבדוק, ואכן – ארז הוא עץ ירוק עד. הוא לא יעמוד בשלכת, וחבל לי על אזובי הקיר, כי לא נתנו להם פתחון פה בשיבוש הזה. הביטוי הנכון הוא “אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר”, והמשמעות היא – אם עץ חסון כמו ארז עלה באש, מה יקרה לאזובי הקיר, שהם דליקים בהרבה? לגבי המטאפורה, אני מניחה שאתם מבינים אותה.

29. “משלוח יד”: אם קיבלתם בדואר משלוח של יד, יש סיכוי שהסתבכתם עם איזה ארגון פשע. הצורה הנכונה היא, כמובן, “משלח יד” – והמשמעות היא מקצוע או עיסוק.

30. “לזרוע מלח על הפצעים”: ענף החקלאות בתדהמה. כורי מלח מתפטרים בהמוניהם. האמנם ניתן לזרוע מלח ולגדל עצי מלח?! הצורה הנכונה לביטוי זה היא “לזרות מלח על הפצעים”. על אף הדמיון בצליל, למילים “לזרוע” ו”לזרות” משמעויות שונות: לזרוע היא פעולת הזריעה, של זרעים למשל; בעוד שלזרות משמעותה לפזר, כפי שמפזרים מלח על האוכל.

31. “היהלום שבקצפת”: אני לא מכירה את המתכון הזה, אבל יש לי תחושה שהוא טומן בחובו סכנת חנק. כמו כן, ברכות לרגל האירוסין! לביטויים “היהלום שבכתר” ו”הדובדבן שבקצפת” משמעות זהה – הגורם הזה שהופך דבר כלשהו מטוב מאד למצוין. אבל מוטב לא להצליב בין שני הביטויים וליצור מהם ביטויים חדשים, אחרת זה יוצא מבלבל מאד.

סיכום

בכל מה שקשור לכתיבה, תמיד יש מקום ללמוד דברים חדשים – גם ליבי וגם אני לומדות ומתפתחות בכתיבה שלנו כל הזמן. אבל כתיבה לא חייבת להיות משלח היד שלכם (הא! ראיתם מה עשיתי כאן?) כדי שתרצו לכתוב היטב – בעידן הפייסבוק, הווטסאפ והטוויטר, כתיבה משקפת במקרים רבים את מי שאתם. ואם אתם רוצים ליצור רושם טוב, אחד הדברים להתחיל מהם הוא לכתוב נכון. ואם אתם עושים רושם מצוין על אנשים אחרים כבר עכשיו, הרי שכתיבה מדויקת ונטולת שגיאות תהיה הדובדבן שבקצפת.

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X