עריכה לשונית

סיכום שיעור 3

eli.dvo

eli.dvo

פרטי הסיכום

קורס: עריכה לשונית

מספר השיעור: 3

סיכום השיעור

ב”ה

עריכה לשונית- שעור שלישי 03/05 (עו”ד טוביה יגור)

 31 שגיאות נפוצות בכתיבה: האם גם אתם עושים אותן?

 

מה קשור? טעויות נפוצות במילות קישור

  1. “במידה ו-“:אחת הטעויות הנפוצות ביותר. במקום זאת יש לכתוב “אם”, “כאשר”, “בתנאי ש-“, “במקרה שבו”, או “במידה ש-“. שימו לב שגם שימוש במילת הקישור “במידה ש-” עשוי להיות שגויאם אין מדובר במידה ממש. כלומר, ניתן לכתוב “הוא אינו לומד במידה שנדרשת לו”, אך לא ניתן לכתוב “במידה שאת מתעכבת, אנא עדכני אותי” – יש לכתוב “אם את מתעכבת, אנא עדכני אותי”.
  2. “מאחר ו-“, “יתכן ו-“, “היות ו-“, “הואיל ש-“:בכל אלה יש להחליף את הו’ בש’, ולהיפך. מילות הקישור הנכונות הן “מאחר ש-“, “יתכן ש-“, “היות ש-“. שימו לב שעבור “הואיל” זה הפוך: צריך להיות “הואיל ו’-“. את זה קל מאוד לזכור. פשוט זכרו “הואיל ו-“, וכל השאר יהיה ב-ש’.
  3. “מדובר על”:לרוב משתמשים בצירוף זה לצורך תיאור או הגדרה, אך במקרים אלה יש להשתמש במדובר ב-“: “מדובר בכתבה פרובוקטיבית במיוחד”, “מדובר במאות אנשים”. רק אם כותבים על דבר הנמצא במוקד של דיון, ניתן לכתוב “מדובר על”. למשל, “בחדשות הערב דובר על הגעתו הקרבה של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ”, או “במחקר מדובר על הגורמים למחלה”. מדובר בשגיאה שמביאה לי את הסעיף. ונעבור לסעיף הבא.
  4. “נמנה על”, “נמנה בין”: המילה “נמנה” מגיעה מהפועל למנות (לספור). ולכן יש לכתוב תמיד “נמנה עם” כאשר המשמעות היא “נמצא באותה רשימה עם”, וברשימה יש פריטים שאותם מונים. למשל, “מארק צוקרברג נמנה עם המיליארדרים הצעירים בעולם”.

והנה אינפוגרפיקה שתעזור לכם לזכור:

 

זה לא מה שאתם חושבים שזה: מילים בשימוש שגוי

  1. לשכור≠ להשכיר: השוכר משלם כסף למשכיר תמורת שימוש בסחורה או בנכס המושכר. המשכיר הוא בעל הרכוש המושכר – הוא מקבל כסף מהשוכר עבור שימוש ברכוש או בנכס שלו. לדוגמא: “שכרנו מכונית לטיול”, “השכרתי את הדירה שלי לדיירים למשך שנה”.
  2. ללוות≠ להלוות: הלווה מקבל כסף או מוצר מתכלה מהמלווה ומחזיר את שוויו בהמשך. המלווה הוא בעל הרכוש המולווה – הוא נותן הלוואה ללווה ומקבל אותה בחזרה. כלומר, ללוות = לקחת הלוואה. להלוות = לתת הלוואה. לדוגמא: “הלוויתי אלף ש”ח לאחותי”, “לוויתי כוס סוכר מהשכנה”.
  3. לשאול≠ להשאיל: השואל מקבל דבר מה בלתי מתכלה מהמשאיל ומחזיר את אותו פריט בתום השימוש. המשאיל הוא בעל הפריט המושאל – הוא נותן אותו לזמן מוגבל לשואל ומקבל אותו בחזרה בתום תקופת השימוש. לדוגמא: “שאלתי ספר מהספרייה”, “חבר השאיל לי את האופניים שלו”.

[חשוב גם לבצע הבחנה ברורה בין הלוואה לבין השאלה: כסף אי אפשר לשאול (אלא אם כן שאלתם ממישהו שטר לצורך ביצוע קסם – פעולה יומיומית ושגרתית, בסך הכול). השגיאה השגורה היא דווקא הפוכה: “תלווה לי את האופניים שלך” – הכול טוב ויפה, אבל אופניים תוכלו רק לשאול. אם תחזירו

תמורתם זוג אופניים אחר (בתוספת ריבית והצמדה, כנהוג) – מדובר כבר בסחר חליפין או סתם בהחלפה.]

 

  1. הליך ≠ תהליך: הליך הוא נוהל שמתבצע במקרה ספציפי (“ניתוח לב הוא הליך רפואי המתבצע לעתים בחולי לב”, “ערעור על פסק דין הוא הליך משפטי”), בעוד שתהליך מתאר שינוי שמתרחש לאורך זמן, השתלשלות עניינים (“הוא עבר תהליך פסיכולוגי ארוך עד שהשתקם מהטראומה”). אני פשוט זוכרת שהליך הוא פרוצדורה. כבר יותר קל, נכון?
  2. כנסו ≠ היכנסו: נהוג בטעות לחשוב ש”כנסו” היא מילת הציווי של “תיכנסו” (לדוגמא, “כנסו כנסו!”). אך למעשה המילה כנסומגיעה מהפועללכנס(כמו לכנס ישיבה, לכנס ועידה וכו’) בעוד ש”היכנסו” מגיעה מהפועל “להיכנס”. אז אם אתם רוצים לצוות על מישהו להיכנס, הצורה הנכונה היא “ברווזים ברווזים, היכנסו הביתה”. אם אתן רוצות לקבוע ישיבה במשרד, שלחו מייל לעוזר שלכן בלשון הבאה: “כנס את הישיבה ל-10 בבוקר”.

והנה עוד אינפוגרפיקה שתעזור לכם לזכור:

עילגית מדוברת: גם בדיבור זה נשמע לא טוב

  1. “מכנס”, “מגף”, “נעל”, “תחתון”, “גרביון”: אלא אם כן התחלתם אופנה חדשה שלפיה מגניב עכשיו ללבוש חצי מכל פריט לבוש, לכתוב “קניתי מכנס” או “המגף הזה מאד יפה” פשוט נשמע רע. יש להשתמש ב”מכנסיים”, “מגפיים”, “נעליים”, “תחתונים” ו”גרביונים”. אין בעיה להשתמש במילים בצורת היחיד כשהכוונה היא אכן לצורת היחיד, אבל תסכימו איתי שהמשפט “קניתי חולצה עם שרוול קצר” מעלה תהיות בנוגע לאורכו של השרוול השני.
  2. “לא חייב”, “לא צריך”: הצירופים האלה יכולים להיות תקינים לגמרי, אך זה תלוי בהקשר. אין שום בעיה לכתוב “את לא חייבת להסיר שערות מבית השחי” או “אבא, אני לא צריך שתכבס לי את הגרביים”. הבעיה היא כאשר משתמשים בהם במשמעות של “אין צורך” או “לא חובה” (שאלה, אגב, הצורות הנכונות). למשל, “המורה אמרה שלא חייב להכין שיעורים”, “לא צריך להיות מומחה גדול בעסקים” הם משפטים שגויים. הם צריכים להיכתב כך “המורה אמרה שלא חובה להכין שיעורים”, “אין צורך להיות מומחה גדול בעסקים”. אגב, אם זו המורה ללשון, תכינו את השיעורים. מה אכפת לכם?
  3. “זה מרגיש”:נורא כיף לדבר באמריקאית (“It feels like”), אני יודעת – אבל בעברית דומם (“זה”) לא יכול להרגיש. “מרגיש לי מוזר שהיא הגיבה ככה” – לא נכון. “אני מרגישה מוזר שהיא הגיבה ככה”/”התגובה שלה מוזרה בעיניי”/”להרגשתי, התגובה שלה מוזרה” – נכון.
  4. “אבל לא רק”: גם במקרה הזה, הצירוף יכול להיות תקין, תלוי במיקום שלו במשפט. מאד נפוץ לסיים משפטים במילים “אבל לא רק” במשמעות של תוספת, וזאת טעות. לא נכון לכתוב “בתפריט המסעדה תמצאו כריכים ופסטות, אבל לא רק” כי זהו משפט חסר: אחרי המילים “אבל לא רק” חייב לבוא עוד משהו. לעומת זאת, ניתן לכתוב “אבל לא רק כריכים ופסטות תמצאו בתפריט”, או “בתפריט תמצאו כריכים, פסטות וגם סלטים”. ניסוח אחר אפשרי: “בתפריט המסעדה תמצאו כריכים ופסטות, אבל יש בו עוד הרבה יותר”. יופי, עכשיו אני רעבה.

יש לזה מילה: אל תתעצלו, השתמשו בפועל המתאים

עריכת הסיכום

iw עִבְרִית
X